* , ש"נ, — שה"פ מן ב. חָלַט: המעיסה ב"ש פוטרין וב"ה מחייבין החליטה ב"ש מחייבין וב"ה פוטרין (חלה א ו). כל שהוא כעין סולת וכעין חליטה ומחמשת המינין אומר עליו בורא מיני מזונות (ירוש' ברכ' ו י:). איזו היא המעיסה הנותן חמין לתוך קמח חליטה קמח לתוך חמין (שם פסח' ב כט ג). מעיסה וחליטה חייבין בחלה (בבלי שם לז:). — וביחוד, עוגה בצורת שני משֻלּשים שיש להם תושבת משֻתפת: היה עשוי כחצי חליטה 1 שורה העליונה שיש למטה הימינה שתים צריך שיהא בה שלש תיביות האמצעות שתים התחתונה אפי' על הארץ (ירוש' מגי' א עח ג).