1, פ"י, עת' יַחֲלֹק, יַחֲלֹקוּ, תַּחְלְקוּ, וַיַּחְלְקוּ, וַתַּחַלְקֵם, וַיַּחְלְקוּם, חִלְקוּ, חוֹלֵק, לַחֲלֹק, — א) נתן או לקח מהדבר חַלָק חֵלֶק לכל אחד, verteilen; partager; divide: ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים ונדחת והשתחוית להם ועבדתם אשר חָלַק יי' אלהיך אתם לכל העמים תחת כל השמים (דבר' ד יט). אלהים אשר לא ידעום ולא חָלַק להם (שם כט כה). ויותרו בבני ישראל אשר לא חָלְקוּ את נחלתם שבעה שבטים (יהוש' יח ב). וַיַּחְלְקוּ את הארץ (שם יד ה). אתה וציבא תַּחְלְקוּ את השדה (ש"ב יט ל). כחלק הירד במלחמה וכחלק הישב על הכלים יחדו יַחֲלֹקוּ (ש"א ל כד). יכין וצדיק ילבש וכסף נקי יַחֲלֹק (איוב כז יז). וַיַּחְלְקוּם לבני אלעזר (דהי"א כד ד). כי חָלַק אחז את בית יי' ואת בית המלך והשרים ויתן למלך אשור (דהי"ב כח כא. — וחָלַק עם פלוני את הדבר, שהוא ופלוני לקח כ"א מהם חֶלקו בהדבר: חִלְקוּ שלל איביכם עם אחיכם (יהוש' כב ח). חוֹלֵק עם גנב שונא נפשו (משלי כט כד). — ובתוכם יַחֲלֹק, יקח חלק בתוכם: עבד משכיל ימשול בבן מביש ובתוך אחים יַחֲלֹק נחלה (משלי יז ב). — וחָלַק לפלוני בדבר, נתן לו חלק מהדבר: כי השה אלוה חכמה ולא חָלַק לה בבינה (איוב לט יז). — ובמשמ' שָׂם כל חלק במקומו: ותתן להם ממלכות ועממים וַתַּחְלְקֵם לפאה ויירשו את ארץ סיחון (נחמ' ט כב). — ואמר בן סירא: עסק גדול חלק אל ועול כבד על בני אדם מיום צאתו מרחם אמו עד יום שובו אל אם כל חי (ב"ס גני' מ א-ב). — ומצוי בספרות התלמודית: המקבל זיתים לשמן כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה (דמאי ו ה). מקום שנהגו (השותפים) לחלוק את הולדות מיד חולקין מקום שנהגו לגדל יגדלו (ב"מ ה ה). כשם שחולקין בתבואה כך חולקין בתבן ובקש כשם שחולקין ביין כך חולקין בזמורות ובקנים (שם ט א). מי שהיה נשוי שלש נשים כתובתה של זו מנה ושל זו מאתים וכו' ואין שם אלא מנה חולקות בשוה (כתוב' י ד). חלקו השותפין והאריסין אינו יכול להשביעו (שבוע' ז ח). נפל הבית עליו ועל אביו וכו' יורשי האב אומרים הבן מת ראשון ואח"כ מת האב ובעלי החוב אומרים האב מת ראשון ואח"כ מת הבן ב"ש אומרים יחלוקו וב"ה אומרים הנכסים בחזקתן (ב"ב ט ח). אנו ואתם נחלוק שוה (ירוש' כתוב' י לג ד). הא לכם מאתים זוז וחלקום לעניים שכנסתי מפירות עבירה (שם שבוע' ז לז ד). נוהג שבעולם אדם נותן שדהו לאריסות והוא נותן זרע ונותן פעולה והוא חולק עמו בשוה (מד"ר שמות מא. — *וחָלַק דבר לחלקים: העצם בין כך ובין כך היה נכתש וחולקים אותו לג' חלקים (פרה ג י). — *חָלַק את רגליו וכדומה: מותחין לו (להעוף) חוט של משיחה אם חולק את רגליו שתים לכאן ושתים לכאן טמא שלש לכאן ואחת לכאן טהור (חול' סה.). —  ופָעוּל, דבר חָלוּק, נפסק: ראה מים חלוקים או עכורים (מקוא' ח ב). —  *וחָלַק כבוד לפלוני, נתן לו כבוד: משה היה חולק כבוד לאהרן ואומר למדני ואהרן היה חולק כבוד למשה ואומר לו למדני (מכי' בא, מס' דפסח' ג). שמשה חלק כבוד למלכות וכן הקב"ה אמר לו חלוק כבוד למלכות (שם יג). רצה לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול הימנו (תוספתא ברכ' ה ז). אף יריחו היתה יכולה להוציא עמוד שלם אלא בשביל לחלוק כבוד לירושלם היתה מוציאה חצי עמוד (ירוש' פסח' ד ל ג). כל מקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב (ברכ' יט:). אמר להם הקב"ה (לנשיאי ישראל) אתם חלקתם כבוד אחד לחבירו ואני חולק לכם כבוד שתקריבו ביום שבת (מד"ר במד' יד). שאו שערים ראשיכם אמר להם התגדלו שמלך הכבוד עליכם מיד חלקו לו כבוד ונשאו עצמן ונכנס הארון (שם טו). אמר הקב"ה אומות העולם מכבדים אותי וחולקים לי כבוד ואתם מכעיסים אותי (תנחומ' שלח, הוספה ט). — ב) *חָלַק בין דבר לדבר, עשה הבדל ביניהם, Unterschied machen; faire différence; make distinction: היא אנוסה והוא לא אנוס אחד המערה ואחד הגומר קנה ולא חלק בין ביאה לביאה (יבמ' ו א). מה מכה בהמה לא חלקתה בה בין שוגג למזיד לחייב ממון אף מכה אדם לא תחלוק בו בין שוגג בין מזיד לפטור ממון (ירוש' שבת ב ה.). שלא לחלוק בין ביעור לביעור (שם פסח' א כז:). מה נשך האמור בלוה לא חלקת בו בין בכסף בין באוכל וכו' אף נשך האמור במלוה לא תחלוק בו בין בכסף בין באוכל (ב"מ סא.). — *חֲלוּקִים בדבר, שאינם משֻתפים אלא כל אחד הוא לבדו: לא שנו (שהאח צריך להביא ראיה אלא שאין שניהם) חלוקין בעיסתן אבל חלוקים בעיסתן (אני אומר) מעיסתו קימץ (ב"ב נב:). — ג) *חָלַק על פלוני, היה דעתו בענין מהענינים לא כדעת פלוני, verschiedener Ansicht sein; différer de; differ with: דבר שהוא נוהג ובא חכמים חולקין עליו (ירוש' ברכ' ה ב). הלכה כר' יודה אפילו חכמים חולקין עליו (שם ערוב' ו כג:). אין חולקין על ר"א בן יעקב (שם שבת טו יה.). כל החולק על מלכות בית דוד ראוי להכישו נחש (סנה' קי.). כל החולק2 על רבו כחולק על השכינה (שם). חולקין עליו חביריו של בן ננס (ב"ב קה.). — וכמו"כ חלק בדבר: אמר להן רבן גמליאל לחכמים כלום יש אדם שחולק בדבר זה (ברכ' כז:). אף אני אומר כן אלא שר"ע חולק בדבר זה (ב"ב נו:). שכל מקום שחולקין רב אחא ורבינא בכל התורה כולה הלכה כמי שמיקל (הלכ' פסוק', עריות). — *ופָעוּל במשמ' זו, חָלוּק, חֲלוּקִים, אינם שוים בדעותיהם: אמר לו בן עזאי (לר"ע) על החלוקין (בדין זה) אנו מצטערים אלא שבאת לחלוק עלינו את השוין (ב"ב ט י). ר' ישמעאל בר' יוסי חלוק על אביו (ירוש' כתוב' א כו.). חלוקין עליו חביריו (שם ר"ה א נו ד). כשם שהם חלוקין כאן כך הן חלוקין בעדות החדש (שם סוט' ט כג:). הלל זה מי אמרו רבי יוסי אומר אלעזר בני אומר משה וישראל אמרוהו בשעה שעלו מן הים וחלוקין עליו חביריו לומר שדוד אמרו (פסח' קיז.). אמר ר' יוחנן חלוק היה ר' ישמעאל אף בחנוק והלכה כמותו (ב"ב קעו.). א"ר יוחנן חלוקין עליו חביריו על ר' חנניה בן גמליאל (מכות כג:). —  וכמו פ"ע, חָלַק הלב, היה חָלוּק: חָלַק3 לבם עתה יאשמו (הוש' י ב).

—  נִפע', נֶחֱלַק, יֵחָלֵק, וַיֵּחָלֵק, —  א) נֶחֱלַק הדבר, שחלקוהו חֲלָקִים חֲלָקִים, verteilt werden; être partagé; be divided: אך בגורל יֵחָלֵק את הארץ לשמות מטות אבתם ינחלו (במד' כו נה). לאלה תֵּחָלֵק הארץ בנחלה במספר שמות (שם נב). על פי הגורל תֵּחָלֵק נחלתו בין רב למעט (שם נו). — ואמר בן סירא: אל תקוץ בצבא מלאכה ועבדה כי מאל נחלקה (ב"ס גני' יה). כל כלי עץ שנחלק לשנים טהור (כלים יו א). ואין סופו ליחלק ולעשות שנים (ירוש' תרומ' ב מא:). — ובמשמ' *מותר לחלוק אותו: הללו יה נחלק ואינו נמחק (ירוש' מגי' א עב.). — וחָלַק את עצמו, נהיה מעצמו לחלקים, נפרש הנה והנה, sich teilen; se diviser; divide o. s: וַיֵּחָלֵק עליהם לילה (בראש' יד יה), חָלַק את עצמו ונפל עליהם לילה. אי זה הדרך יֵחָלֵק אור (איוב לח כד. לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף נחלקה הטיפה לכאן ולכאן (ירוש' ברכ' א א). — וכמו קל, *נֶחֱלַק בדבר, חָלַק את הדבר: אמר ר' אמי זאת אומרת שנחלקין בפירות (ירוש' ברכ' ו י ד). — ב) נֶחֱלַק בדעות, נֶחֱלַק העם, נהיה לשתי סיעות, לשתי כתות, בעניני מדינה וכדומה: אז יֵחָלֵק העם ישראל לחצי חצי העם היה אחרי תבני בן גינת להמליכו והחצי אחרי עמרי (מ"א יו כא). — *נֶחֱלְקוּ עליו, כמו *חָלְקוּ עליו, היתה דעתם אחרת: מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות חנן אומר תשבע בסוף ולא תשבע בתחלה נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו תשבע בתחלה ובסוף (כתוב' יג א). מי שהלך למדינת הים ועמד אחד ופרנס את אשתו חנן אמר אבד את מעותיו נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו ישבע כמה הוציא ויטול (שם ב). —  ונחלקו על דבר, היתה דעתם חלוקה בדבר זה: לא נחלקו ב"ש וב"ה על מבוי שהוא פחות מד' אמות שהוא או בלחי או בקורה על מה נחלקו על רחב מארבע אמות ועד עשר (ערוב' א ב). אמר ר' יוסי לא נחלקו על העושה מלאכה בין השמשות שהוא פטור וכו' ועל מה נחלקו על העושה בתוך היום (כרית' ד ב). אמר רבי עקיבא חס ושלום לא נחלק אדם מישראל על שיר השירים שלא יטמא את הידים וכו' ואם נחלקו לא נחלקו אלא על קהלת (ידים ג ה). לא נחלקו ב"ש וב"ה על ברכת המזון שבתחילה ועל הבדלה שבסוף על מה נחלקו על המאור ועל הבשמים (תוספתא ברכ' ו יו). לא  נחלקו ב"ש וב"ה על הנולד מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית שהיא ערלה כבושה על מה נחלקו על שנתגייר מהול (ירוש' שבת יט יז.). לא נחלקו ב"ש וב"ה על מחיצות המגיעות לתקרה שצריכין עירוב לכל חבורה וחבורה על מה נחלקו על מחיצות שאין מגיעות לתקרה (ערוב' עב:). שהרי סמיכה אינה אלא משום שבות ונחלקו בה גדולי הדור (חגי' טז:). לא נחלקו ב"ש וב"ה על שתי כיתי עדים שאחת אומרת מנה ואחת אומרת מאתים וכו' על מה נחלקו על כת אחת שאחד אומר מנה ואחד אומר מאתים (ב"ב מא:). אמר רשב"י תמיה אני האיך נחלקו אבות העולם ב"ש וב"ה על בריאת שמים וארץ (מד"ר בראש' א). — ונחלקו בדבר: לא נחלקו ב"ש וב"ה בבא על אחות אשתו שלא פוסל את אשתו על מה נחלקו בבא על חמותו  (יבמ' צה.). — ובלי על או ב: הכל מודים שאין עושין אהל עראי בתחלה ביו"ט ואין צריך לומר בשבת לא נחלקו אלא להוסיף (שבת קלז:). 

— פִע', חִלֵּק, חִלֵּקוּ, חִלַּקְתָּם, חִלַּקְתָּה במקור נוקד 'חִלְקַתָּה', חִלַּקְתָּם, אֲחַלֵּק, אֲחַלֶּק, אֲחַלְּקָה, וַיְחַלֵּק, ויחלֶּק, אֲחַלְּקֵם, חַלֵּק, בְּחַלְּקָם, — א) כמו קל בנחץ הפעולה: בבקר יאכל עד ולערב יְחַלֵּק שלל (בראש' מט כז). ארדף אשיג אֲחַלֵּק שלל (שמות יה ט). הלא ימצאו יְחַלְּקוּ שלל (שופט' ה ל). שמחו לפניך כשמחת קציר כאשר יגילו בְּחַלְּקָם שלל (ישע' ט ב). ואת עצומים יְחַלֵּק שלל (שם נג יב). ונות בית תְּחַלֵּק שלל (תהל' סח יג). טוב שפל רוח את עניים מֵחַלֵּק שלל את גאים (משלי יו יט). — ואת הארץ: ועתה חַלֵּק את הארץ הזאת בנחלה לתשעה השבטים וחצי השבט המנשה (יהוש' יג ז). ויכלו מֵחַלֵּק את הארץ (שם יט נא). וַיְחַלֶּק שם יהושע את הארץ לבני ישראל (שם יח י). ונשפטתי עמם שם על עמי ונחלתי ישראל אשר פזרו בגוים ואת ארצי חִלֵּקוּ (יוא' ד ב). וְחִלַּקְתֶּם את הארץ הזאת לכם לשבטי ישראל (יחזק' מז כא). ואדמה יְחַלֵּק במחיר (דני' יא לט). אֲחַלְּקָה שכם ועמק סכות אמדד (תהל' ס ח). — וְחִלֵּק את הארץ, במשמ' קבע לכ"א חלק לעשות בו דבר: וַיְחַלְּקוּ להם את הארץ לעבר בה אחאב הלך בדרך אחד לבדו ועבדיהו הלך בדרך אחד לבדו (מ"א יח ו). — *חִלֵּק קליות ואגוזים לתינוקות וכדומה: לא יחלק החנוני קליות ואגוזים לתינוקות מפני שהוא מרגילן לבוא אצלו (ב"מ ד יב). וכי מה תועלת יש לתינוקות ביין אלא מחלקין להן קליות ואגוזים בערב פסח כדי שלא יישנו (פסח' קח:). — *חִלֵּק רכושו בין בניו, וכדומה: המחלק נכסיו על פיו (ב"ב ט ז). אמר רב במזכה להן (לבניו) על ידה ושמואל אמר במחלק (רכושו) לפניה והיא שותקת (גמ' שם קלב.). — ומעות לעניים: מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחילקתים לעניים (ע"ז יח.). — ב) חִלֵּק אותם בתוך, פִּזֵּר אותם, הפיץ אותם, zerstreuen; disperser; to disperse: ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אֲחַלְּקֵם ביעקב ואפיצם בישראל (בראש' מט ז) פני4 יי' חִלְּקָם לא יוסיף להביטם (איכ' ד יו). —  ג) *חִלֵּק בין דבר לדבר, עשה הבדל ביניהם: כלום חילקנו בין חבר לעם הארץ אמר לו ר' יהושע הן (בכור' לו.). הבערה ללאו יצאת דברי ר' יוסי ר' נתן אומר לחלק יצאת (שבת ע.). — ד) חִלֵּק בנגינה, עי' הִפעיל הֶחֱלִיק. — ה) °במלאכת החשבון, חִלֵּק מספר על מספר אחר, עשה חִלּוּק: ועתה אתן לך כלל איך תחלק כל חשבון בין שיהיה אחד או שנים או מספרים רבים כתוב אותם בטור אחד כל אחד כפי מעלתו ואח"כ כתוב החשבון שתחלק עליו בטור אחר (ספ' המספר לראב"ע ב).

— פֻע', חֻלַּק, — א) שחִלְּקוּ אותו: אז חֻלַּק עד שלל (ישע' לג כג). הנה יום בא ליי' וְחֻלַּק שללך בקרבך (זכר' יד א). ואדמתך בחבל תְּחֻלָּק (עמו' ז יז). — ב) *מְחֻלָּק זה מזה, שאינם שוים זה לזה במעמדם וכדומה: והן מחולקין זה מזה (תנחומא חק' ו). — ג) *קנה מְחֻלָּק, מפֻצל למעלה: קנים המחולקין5 שמעמידים תחת הגפנים (ב"ב סט.). — ד) °בחשבון: וראוי להיות המספר שתחלק עליו פחות מהמספר המחולק ממנו וכו' ככה תעשה תמיד עד שתגיע אל המספר שהוא פחות מהמחולק עליו (ספ' המספר לראב"ע ב). ואם היה המספר באחדים המחולק עליו גדול מהמספר האחרון בטור העליון תשיבהו אחורנית ותחשוב מאותו מקום (שם). 

— הִפע', *הֶחֱלִיק, — בנגינה, שר בפה או נגן בכלי בין בבה לבבה נעימה במשקל מתחלף ממשקל הנעימה הכללית של השירה או הנגינה: ולא היה מכה באבוב של נחשת אלא באבוב של קנה מפני שקולו ערב ולא היה מחליק6 אלא באבוב יחידי מפני שמחליק יפה (ערכ' ב ג). 

— הָפע', *הָחְלַק, מוחלק, מוחלקים, —  קנה מחלק, כמו מחֻלק: קנים המחולקין7 שבהן מעמידין את הגפנים (ב"מ קנ:). —  ובמשמ' נבדל זה מזה: שאם נישאת לחמשה בני אדם שחייבת בקרבן על כל אחד ואחד הואיל וגופין מוחלקין (יבמ' צב.).

— הִתפ', הִתְחַלֵּק, — הִתְחַלְּקוּ האדמה וכדומה, חִלְקוּהָ ביניהם: וְהִתְחַלְּקוּ אתה (את הארץ) לשבעה חלקים (יהוש' יח ה). ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ (ספרי במד' קלב). מלמד שלא נתחלקה ארץ ישראל אלא לכל שבט ושבט לפי מה שהוא (שם). כיון ששמעו בנות צלפחד שהארץ מתחלקת לזכרים ולא לנקבות נתקבצו כולן זו על זו ליטול עצה (שם קלג). עתידה ארץ ישראל שתתחלק לי"ג שבטים שבתחילה לא נתחלקה אלא לי"ב שבטים ולא נתחלקה אלא בכסף (ב"ב קכג.). — ובכלל: ימכרו (הפֵרות) לאוכליהן ודמיהם יתחלקו לכל אדם (שביע' ט ט). היה (העצם) מתחלק לכל המשמרות (פרה ג י). קופה של צדקה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה (ב"ב ח:). חצר מתחלקת לפי פתחיה (שם יא.). — °ובחשבון: דמיון זה ד' ט' שכתבנו הוא הנשאר מן החשבון שלא יתחלק וכו' הנה הנשארים על הטור העליון ה' וגלגל וב' שהם ר"ה ולא יתחלקו יותר (ספ' המספר לראב"ע ב). — *והתחלק מן פלוני, נבדל ממנו: מהו סלע המחלקות שבשעה שהיה דוד וחיילותיו עוברין על אותו מקום שנעשה לו נס היה מתחלק מחיילותיו הוא ושש מאות האנשים שהיו עמו וכו' ונופלין על פניהם ואומרים ברוך שעשה לנו נס במקום הזה (מדר' תהל' יח ב).