חֲלוּקָה, ש"נ, סמי' חֲלֻקַּת, מ"ר חֲלֻקּוֹת, חֲלוּקוֹת, — א) חלק אחד של עם, של חברה, וכדומה, Abteilung; division: ועמדו בקדש לפלגות בית האבות לאחיכם בני העם וַחֲלֻקַּת בית אב ללוים (דהי"ב לה ה). — ב) *שה"פ מן א. חָלַק, הפעולה לחלוק דבר לחלקים, Teilung; partage; division: אין לו לבכור (זכות בהנכסים) קודם חלוקה וכו' יש לו לבכור קודם חלוקה (ב"ב קכו.). מעשר ראשון מותר לזרים (לתת להם בתורת נדבה) וכו' אבל בתורת חלוקה (אסור לתת להם) (כתוב' כו.). — והדרך והאופן שהדבר חָלוּק: ולא כחלוקה של עולם הזה חלוקה של עולם הבא העולם הזה אדם יש לו שדה לבן אין לו שדה פרדס וכו' לעוה"ב אין לך כל אחד ואחד שאין לו בהר ובשפלה ובעמק (ב"ב קכב.). — ג) °הבדל בין הדברים: שאל תלמיד את ר' אלעזר שמעתי חלוקה בין טבעת לטבעת א"ל לענין שבת בין טבעת שיש עליה חותם לטבעת שאין עליה חותם אבל לענין טומאה כל טבעות דינם אחד (ר"ח שבת נב:). מראין דבריה של שמועה זו ששלש חלוקות יש בדבר (תשו' הגא', הרכבי שפא). והשמות בכל לשון יחלקו חלוקה הכרחית אל שלשה סוגים אם נבדלים אם נרדפים ואם משתפים (מלות הגיון יג). וזהו ההפרש אשר בינו ובין המועתק וחלוקתו הראשונה לפי חלוקת השם המועתק (כל מלאכ' הגיון, מבוא). — והבדל בדֵעות, מחלֹקת: אם תפול חלוקה ביניהן יאמרו השנים דבר אחד והשלשה חולקין עליהם וגמר הדין כדברי הג' ויבטלו דברי השנים (ר"ח סנה' ג:). ולא מצינו שהיתה חלוקה כלל בין החכמים הראשונים אלא בסמיכה בלבד באו הלל ושמאי חלקו בג' דברים אבל תלמידיהן שלא שמשו כל צרכן רבתה חלוקה ביניהן ונעשית תורה כשתי תורות (הוא, חגי' טז:). והרי ר' יהושע כשהיה חלוק על רבן גמליאל הודיע את חלוקתו ואב בית דין היה ר' יהושע (תשו' הגא', הרכבי רנ). וכבר מבואר כי חלוקתן (של ב"ש וב"ה היא) בשלחן שני שאינו תחלה בטמאה וכו' ב"ש סברי אסור להשתמש בשלחן שני וב"ה סברי מותר להשתמש בו (שם שצו). ואתחיל בעיון השכל האפשרי לדעת אם הוא נפש או חלק מנפש כי בזה נפלה חלוקה גדולה בין המחברים (תגמ' הנפ' א ז). — ד) °בהגיון, אפשרות של שתי הנחות שצריך לבחור באחת מהן, Dilemma; dilemme: הנה לא ימנע הענין בזאת ההכנה מחלוקה אם שיהיה נושא לה גשם או נפש ואיך שהיה הנה מחויב שתקבל מה שתקבל קבול בלתי מעורב עם צורה מהצורות (רלב"ג, מלחמ' ה' א ג). שאם הונח הענין כן שהשם יתברך יודע אלו הדברים המתחדשים הנה לא ימנע הענין מחלוקה אם שתהיה זאת הידיעה לשם יתברך באלו המתחדשים קודם בואם או שתהיה לו הידיעה בהם עד בואם לבד (שם ג ב). ונאמר שלא ימנע הענין בזאת ההויה מחלוקה וזה שהיא תהיה בהכרח אם יש מיש אם יש מאין (שם ו יז). —  ה) °במלאכת החשבון וההנדסה, כמו חִלּוּק: ונחלק עליהם תשבורת המשלש אשר הוא תושבת המוצק והיוצא מהחלוקה תגרע את מרובעו ממרובע הקו היוצא מהתושבת אל הראש (ספ' התשבורת לר"א הנשיא ד). המין הד' בחלוקה הכונה הראשונה בחלוקה בשלמים לחלק מספר גדול על מספר יותר קטן (קצור המספר לר"י בן ברגה, כ"י פריז). — ו) °נקראו בפרט בשם זה הסכומים הנתונים ליושבי א"י מכספי הנדבות שבאים מהיהודים בחו"ל: והיה כי יגש איש אחד ממנו אל אחינו הספרדים והתחנן לפניהם שיעשו לו איזה ספוק מהישיבות או חלוקה שלהם כדי להחיות את נפשו יענו לו רב לכם בני האשכנזים מלהיות לכם חלק ונחלה אתנו (מכתב ב' מרבני ירושלם לק"ק מיץ, שנת תקכ"ג). כי היתה הצדקה הגדולה הזאת חובת כל איש ישראל ומקבלי החלוקה נחשבה תמיד כמקבלים מה שמגיע להם מצד הדין מאחיהם בני ישראל (מכת' ר' יצחק אלחנן, שנת תרמ"ט).