ד. חָמַס
פ"י, עת' יַחְמֹס, — חָמְסָה הגפן בִּסְרָה, הִשִּׁירָה והשליכה גרגרי הבסר, abwerfen; faire tomber; throw down: יַחְמֹס1 כגפן בסרו וישלך כזית נצתו (איוב יה לג). — והגן שֻׂכּוֹ: וַיַּחְמֹס כגן2 שכו שחת מעדו (איכ' ב ו).
— נִפע', °נֶחְמַס, — נשר מהגפן, ובכלל מהצמח, ובהשאלה: הנובלים האל עת עוד לא נחמסו מה יפו מה טבו פרחו רטבו (יל"ג, בית מועד לכל חי).
1 לא נתברר מקור מלה זו, אך בכונתה אין ספק, כי חצי השני של הפסוק מוכיח עליה, והודיע לי הכורם המלֻמד מנשה בן צבי מראשון-לציון כי זה דרכה של הגפן שמשירה את בסרה בפרט אם יקדים חֹם עז לבוא פתאם קודם הזמן, ויש גפנים שבתחלה כשהן מתחילות ללבלב נדמה שהן תהיינה דחוסות באשכלים מאד, אך הבסר נושר והן אחר כך דלות ושדופות ואין עליהן אלא גרגרים מעטים.
2 אולי צ"ל כגפן, ועי' שׂךְ.