, פ"י, עת' תַּחְמֹסוּ, — חָמַס מְזִמּוֹת וכיוצא בזה, הוליד וצרף במוחו ודעתו מזמות בענין מן הענינים על אדם בכונה רעה, ausdenken; forger imaginer; to devise: הן ידעתי מחשבותיכם ומזמות עלי תַּחְמֹסוּ1 כי תאמרו איה בית נדיב ואיה אהל משכנות רשעים (איוב כא כז=כח). — ואמר המשורר: לַחְמוֹס מזמה התיעצו היונים, אחרי גבורתם בתהו העֲלה, אז סוס רם גבוה מעשי אמנים, יד חרש חכם תכן מעץ אלה (מיכ"ה, הריסות טרויא).