ב. חָמַס

1, — קל לא נהוג.

— נפע', נֶחְמַס,  — נשרט ונקרע  העור על הבשר ע"י הצפרנים או באבנים חדות שדרכה עליהם הרגל, וכדומה, zerkratzt werden ; être déchiré  ; be scratched :  וכי תאמרי בלבבך מדוע קראני אלה ברב עונך נגלו שוליך נֶחְמְסוּ2 עקביך (ירמ' יג כב).

פִּע', *חִמֵּס, — חִמֵּס את פניו, כמו חתול וכדומה בצפרניו, (zerkratzen (mit den Nägeln);  déchirer (en grattant avec les ongles;  scratch with nails:  חימסה 3 (שרה) בפניו (של אברהם) (מד"ר בראש' מה).  שחיטטה אותו וחימסה פניו כנמיה (ילמדנו, הובא בערוך).



1 בערב' ח'משׁ حمش, ועי' הערה לקמן.

2 פרשו החדשים גם נחמס זה במשמ' חָמָס.  ובארו נחמסו עקביך במשמ' שנעשה בהם דבר של חמס ועול.  אבל, זה לא טבעי, ומחליש כל כח המליצה העזה הזאת.  וכבר פירש ריב"ג נחמסו במשמ' גלוי, נרדף עם נגלו שוליך.   ואעפ"י שפרוש זה יותר נכון ומתישב לפי המליצה, מ"מ קצת קשה, יען גלוי העקב אינו בושה ומחליש את המרירות של ונגלו שוליך,  שהכונה בו, כאמור להלן בפסוק כו, גלוי השולים על פניה כדי שיראה קלונה.  לכן נראה כי הכונה כאן שריטת העקב מהליכת יחף, כמו מגעי רגלך מיחף ירמ' ב כה.

3 כך בערוך, ובנוסח':  חימסא בפניו.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים