* 1, פ"י, — שרף, צרב, :verbrennen;brûler;to parch  ומדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו (של הנשרף) ויורדת לתוך מעיו וחומרת את בני מעיו (סנה' ז ב).

—  נִפע', *נֶחְמַר, — שחמרו אותו:  נפלה לאור ונחמרו בני מעיה אם ירוקים פסולים אם אדומים כשרים (חול' ג ג).  נטלוהו (את הרן) והשליכוהו  לאור ונחמרו בני מעיו ויצא ומת (מד"ר בראש' לח). —  ואמר הפיטן בהשאלה לחֹם האהבה:  חם לבבי גם ברשפי אהבה נחמרו מעי בקרבי סבבו (ספ' הפזמ', תימנ', מהלל אל).

—  הִפע', *הֶחְמִיר,  — כמו קל, ובהשאלה צִעֵר, הכאיב:  נפש חסירה אל תפיח ואל תחמיר מעי דך (ב"ס גני' ד ב).