°1, פ"י, — חָמַר מים וכדומה, למשל באצבע, העתיקם ממקום למקום ע"י דחיפה באצבע שחופפת ומחככת בהמקום שהמשקה עמד שם: כיצד מתן דמן היה עולה לכבש וכו' טובל באצבעו המיומנת שבימין מן הדם שבמזרק וחומר2 בגודלו מלמעלה ומאצבעו קטנה מלמטה ומחטא ויורד כנגד חודה של קרן עד שמכלה כל הדם שבאצבע (זבח' נג.).
1 עי' הערה לקמן. —
2 כך הגרסה בנוסח', וכן היתה הגרסה לפני רש"י ועפי"ז פרש פרושו. וכבר הובא בש"מ ס"א וסומך, ונראה כי זו היתה הגרסה בספרים שהיו לפני הרמב"ם, שהוא כתב בהלכותיו בלשון זו: וסומך באצבעו הגדולה מכאן ובגודל מכאן (מעה"ק ה ז). ואמר רי"ב בכ"מ שם שהרמב"ם פרש וחומר מלשון חמרים כלומר שמעמיד הדם שיהיה צבור ולא יתפשט באצבע. ע"כ. אבל זו טעות, כי הרמב"ם כתב סומך לפי הגרסה שהיתה לפניו, כעדות הש"מ וכ"י (ד"ס), ולא נתפרש מה היתה הכונה בפעל וסומך זה. ולפי כונת הענין ולפי מה שנאמר שם בגמ' עד שמכלה כל הדם שבאצבע, נראה כי פרושו של רש"י הוא העקר, שבשתי אצבעותיו היה דוחף את הדם שעל שטח האצבע לעומת קצה האצבע כדי שיהא מחטא בכל הדם שקלטה האצבע בטבילתה. ואולם גזרת המלה מלשון נחמרו בני מעיה אינה נכונה, ולא נתברר מקור פעל זה, שהיה בודאי נהוג בדבור החי ומיוחד לפעולה זו.