*, פ"ע, עת' יַחְמֹר, —  חָמַר הדבר, היה חמוּר:  רבי  יוחנן בן גורי אומר אל יחמור1 זה מן הזיז  (אהל' יד ג).

—  הִפע', *הֶחְמִיר, — עשה שיהיה חָמוּר:  א"ר יהודה בן בתירא (לר' יוסי)  סבור אתה שאתה מחמיר עליך ואינך אלא מקל הא אם לא מצא לו אור (לשרוף את החמץ) ישב לו ולא ישרוף  (מכי' בא, מס' דפסח' ח).  ר"ש אומר כשם שאמרו להחמיר כך אמרו להקל  (כלא' ב ב).  והפליגה ספינתם בים רבן גמליאל ור' אלעזר בן עזריה הלכו את כולה ר' יהושע ור' עקיבא לא זזו מארבע אמות שרצו להחמיר על עצמן  (ערוב' ד א).  ר"מ אומר רואין את הנגעים בתחילה להקל אבל לא להחמיר וחכ"א לא להקל ולא להחמיר  (מו"ק א ה).  ומה אם במקום שהקל על השן ועל הרגל ברשות הרבים שהוא פטור החמיר עליהם ברשות הניזק לשלם נזק שלם מקום  שהחמיר על הקרן ברשות הרבים לשלם חצי נזק אינו דין שנחמיר עליה ברשות הניזק לשלם נזק שלם  (ב"ק ב ה).  שהיה בן גמליאל מלוה את אריסיו חטין בחטין לזרע ביוקר והוזלו  או בזול והוקרו ונוטל מהן כשער הזול לא מפני הלכה כן אלא שרצה להחמיר על עצמו  (ב"מ ה ח).  האומר לחבירו מודרני ממך וכו' ר"ע היה חוכך בזה להחמיר  (נדר' א א).  א"ל ר' ישמעאל אלעזר בן עזריה עליך ראיה ללמד שאתה מחמיר שכל המחמיר עליו ראיה ללמד  (ידים ד ג).  אונקלוס הגר חלק מאחיר החמיר על עצמו והוליך חלקו לים המלח  (תוספתא דמאי ו יג). וכי במה החמירה תורה באוכלי תרומה לזרים או באוכלי תרומה לכהנים  (שם תרומ' ו ד).  החמירה תורה מחשבת זבחים ממעשיהם  (שם מנח' ה ו).  אם רצה להחמיר על עצמו (ולקרות את השמע) אין שומעין לו  (ירוש' ברכ' נ  א).  אמר ר' ינאי שמעתי שמקילין ומחמירין בה  (בטבילת קרי)  וכל המחמיר בה מאריך ימים בטובה  (שם ד).  אמר להן ר' מאיר מחמיר אני בדמין מן העיקר שהשמן של שביעית מדליקין בו מכרו ולקח בו שמן אין מדליקין בו  (שם שבי' ז לז.).  מתוך שאתה מחמיר עליו בקלה אף הוא מחמיר על עצמו בחמורה  (שם שבת ב ה:).  אמרו להן חכמים (לשני חנוונים בירושלם)  לא הייתם צריכין לעשות כן אלא הואיל והחמרתם על עצמכם יעשה בהן (בחביות היין) צורכי ציבור  (שם ביצ' ג סב:).  א"ר יוסי חומר שהחמרתה עליה מתחילה שיהא צ"ל בפני נכתב ובפני נחתם הקלתה עליה בסוף שאם בא ועירער עררו בטל  (גיט' א מג.).  לא חייבה אותו התורה שבועה להחמיר עליו אלא להקל שאם רצה לשלם ישלם ואם רצה לישבע ישבע  (שם ב"מ ג ט.).  כל הרוצה להחמיר על עצמו ולנהוג כחומרי ב"ש וכחומרי ב"ה על זה נאמר הכסיל בחושך הולך  (שם סוט' ג יט.).  אמר להם (ר"י לתלמידיו)  אע"פ שמיקל אני על אחרים מחמיר אני על עצמי  (ברכ' כב.).  בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליה ז' נקיים  (שם לא.).  אמר להן (ר"ע לחכמים) מחמיר אני בחלב מבדם שהחולב לרפואה טמא המקיז לרפואה פטור  (שבת קמד.).  צדי עכו הן החמירו על עצמן שלא יהו צדין כל עיקר  (מו"ק יג:).  ומה בהמה טמאה שהקלתה במגעה החמרתה בחלבה מהלכי שתים שהחמרתה במגען אינו דין שתחמיר בחלבן  (כרית' כב.).  ונאמנת אשה להחמיר אבל לא להקל  (נדה מח:).  — ואמר המשורר:  כי נמכרנו לצמיתות בידי חסרי בינה בידי גזברים אכזרים ופרנסים שוטים רבנים מחמירים ומלמדים הדיוטים  (יל"ג, על דא קא בכינא).

—  הָפע', *הֶחְמַר, הוחמר — שהחמירו בו:  קודם מתן תורה היינו מוזהרים על שפיכות דמים לאחר מתן תורה תחת שהוחמרו הוקלו באמת אמרו פטור מדיני בשר ודם ודינן מסור לשמים  ׁמכי' משפט', נזיק' דׂ.  מה מצורע שהוחמרה טומאתו חמור שילוחו משילוח חבירו אף כל שהוחמרה טומאתו וחמור שילוחו משילוח חבירו  (ספרי נשא א).