* 1, חֶנְוָ-, שת"ז, מ"ר חַנְוָנִים, חֶנְ-, — בעל חָנוּת, Krämer; boutiquier; shop-keeper: הולך אדם אצל חנוני הרגיל אצלו ואומר לו תן לי ביצים ואגוזים במנין (ביצ' ג ז). לא ילמד אדם את בנו חמר גמל ספר ספן רועה וחנוני שאומנותן אומנות לסטים (קדוש' ד יד). לא יחלק החנווני קליות ואגוזים לתינוקות מפני שהוא מרגילן לבוא אצלו (ב"מ ד יב). אין מושיבין חנווני למחצית שכר (שם ה ה). חנוני מקנח מדותיו פעמים בשבת (ב"ב ה י). ואלו נשבעין ונוטלין השכיר והנגזל וכו' וחנוני על פנקסו (שבוע'' ז א). אמר לחנוני תן לי בדינר פירות ונתן לו אמר לו תן לי את הדינר אמר לו נתתיו לך (שם ו). המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל הולך אצל החנוני ואומר איש פלוני מודר ממני הנאה וכו' (נדר' ד ז). המחהו אצל החנוני ואצל השולחני (ספרא קדוש' לב). החנוני שהיה מבשל ירקות בשביעית לא יהא מחשב שכרו על דמי שביעית אבל מחשב הוא על היין ועל השמן (ירוש' שבי' ז לז ג). והיו ישראל אוכלין ושותין והיה אחד מהן יוצא לטייל בשוק ולוקח לו חפץ מן החנווני והיתה הזקינה מוכרת לו את החפץ כשוויו והנערה (המואבית) אומרת לו בא וטול לך בפחות (שם סנה' י כח ד). מעשה בשעת השמד בחנוני אחד מישראל שהיה מבשל בשר טהור ובשר חזיר ומוכר שלא ירגשו בו שהוא יהודי (מד"ר במד' כ). — ומ"ר: החנונין אינן רשאין למכור את הדמאי (דמאי ב ד). חוט מאזנים של חנונים של בעלי בתים טפח (כלים כט ה). ר' צדוק ואבא שאול בן בטנית שהיו חנונים בירושלם והיו ממלין מידותיהן מערב יו"ט ונותנין אותן ללקוחות ביום טוב (ירוש' ביצ' ג סב:). שני חנונים שאירע לאחד מהן דבר הרי אלו נועלין את חנותן (שם מו"ק ג פב:).
1 כך קריאת הספרדים, וכך במשנ' מנֻק' כ"י פרמה (כלים כט ה): שֶׁלָּחַנְוָנִים. האשכנזים קוראים חֶנְוָ-. נלדק' (Nö. Beitr. 8): חָנְוָנִי, וכן פרנק' (173), וכן לוי. והוא מן חָנוּת, ונגזר מן עצם אותיות השרש חנו בלי סימן הנקבה. בערב' חַאנַוִי حَانَوِي .