*, ש"ז, מ"ר חִנּוּנִים. —  שה"פ מן חִנֵּן.  י' לשונות נקראת תפלה זעקה שועה נאקה וכו' חנון (ספרי ואתחנן כו). — ואמר הפיטן:  תבא לפניך שועת חִנּוּן, תהי נא אזנך קשבת תחנון, שמעה יי' צדק הקשיבה רנון (סליח' יום א, תבוא).  שנתחנן (משה לפני הקב"ה) תקט"ו חנונין (מדר' פטיר' משה ביהמ"ד ילינק ב).