חַנּוּת

°, ש"נ, — כמו הֵן, במשמ' רחמנות: יחד נפשך להבורא יתעלה והשתדל להשיג מציאותו מצד חכמתו וגבורתו וחנותו ורחמנותו ורוב השגחתו על ברואיו (חו"ה, היחוד י). ויזמן לו (להילוד) הבורא יתעלה מזונו משדי אמו וכו' ומחנותו בזה ששם נקב השד כפי מחט לא רחב שיגר החלב מבלי מיץ או שיחנק בו הילד בעת מצצו את השד ולא צר הרבה שיטרח בהוצאתו המיץ (שם, הבחינה ה). — ואמר המשורר: אשפוך שיחי לפני נוחי גם שכלי לו נפשי ישא, ובעין חנות יביט אלי ובחסדו חיש פני ישא (רמב"ע, תרשיש ט).

חיפוש במילון: