— לא נמצא במקרא.
— פֻע', חֻסְפַּס, מְחֻסְפָּס, — עשוי בצורת גרגרים פחות או יותר מעֻגלים, korn— förmig; en forme de grains; like grains: ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מְחֻסְפָּס1 דק ככפר על הארץ (שמות יו יד). — °חִסְפֵּס, — עשהו מְחֻסְפָּס: הטל עולה וּמְחַסְפֵּס2 עלוּמוֹת מלבין ובוחֵן, ומדי יום ביום פניך להקביל בתחן (שבת בין יוה"כ וסכות, אזכרה).
1 התקשו המדקדקים החדשים בצורתה הדקדוקית של מלה זו, כי לא מצאנו האות ס הוספה סופית למשקל הרבעיים, ומפני שיש במלה זו ס באמצעה, ולכן דחו בטכר ואחרים דעת מי שרצו לדמותו למכֻרבל, ולא עוד אלא שבטכר פסל לגמרה צורה זו ואמר שלא היתה כלל בעברית, ואמר שזו צורה מקֻצרה מן מחספסף (kan מח' dieses daher nicht als gesichertes Sprachgut gelten). ואחרים אמרו שהוא במקום מחספף, ולפי דעת כלם מקור מלה זו הוא השרש חשף, או חסף הארמי, ומשמעתו כמו קלפות וכמו השם הארמי חספניתא לקשקשת הדג. ואעפ"י שכבר תרגם אונק' מחספס במקלף, כנראה מן מחשוף הלבן, והסכים לזה מנחם, בכ"ז אין פרוש זה יכול להכריע, כי הגזרה מן הסף קצת קשה כמו שכבר דחה גזרה זו דונש ואמר: ונודע כי הפעלים השלישיים לא יכפלון בתוספות אות אחת כי אם בתוספת שנים כמו ירקרק מן ירק חלקלקות מן חלק שחרחרת מן שחר סחרחר מן סחר פתלתל מן נפתל עקלקל מן מעקל ולו נכפלו עלי משקל חספס מן חסף היתה כפילתם ראויה להיות בה ירקר מן ירק חלקל מן חלק שחרח מן שחר סחרח מן סחר פתלת מן נפתל עקלק מן מעקל. ע"כ. וכן ראב"ע: והאומר שהוא כמו מחשוף שהוא בשין אינו נכון כי משפט הלשון ישכפלו הפא והעין כמו יפיפית או העין והלמד כמו ירקרק או הלמד לבדה כמו סגריר רק העין לבדו לא מצאנו כ"א בעלומי הה"א. ע"כ. ועוד, שאין זה דומה כלל לצורת המן שמתאר הכתוב במקום אחר שמדמהו לזרע גד. ובאמת, אונק' לא התכון כלל לצורת הקשקשת, כמו החדשים, כי אלו היתה זאת דעתו היה דוקא מתרגם בהשרש חסף כיון ששרש זה משמש בארמ' בכונה זו. ולכן בודאי היתה דעתו של אונק' בתרגומו מקלף קלפה סתם, ודעת החדשים שמיחסים למחספס משמ' של קשקשת אין לה שום מסורה לסמוך עליה. השבעים תרגמו כאלו היה כתוב גם כאן במקום מחספס זרע גד. מהתוספתא סוט' יה ב נראה כי הם פרשו מחספס לבן, שאמרו שם: בראשונה כשהיה הטל יורד על הקש ועל התבן היה מלבין שנאמר דק מחספס עכשיו משחיר. ע"כ. אבל כבר העירו המפרשים שם כי נתכונו אולי לסוף הפסוק דק ככפור, כמו שמנהגם לפעמים להביא רק תחלת הפסוק אעפ"י שעצם הראיה הוא מסופו. במקום אחר (יומ' עה:) דרשו את המלה מחספס בדרך דרש (שנימח על פס היד, שנבלע באברים), שאין מזה ללמוד כלום בנוגע לפרוש מלה זו לפי דעתם. הפרוש היותר קדום אחרי פרוש אונק' הוא של רסע"ג, שתרגם מחספס בהמלה הערב' מדחרג مدحرج ופרושו מעֻגל, כמו כדור קטן. וכבר התוכחו בזה תלמידי מנחם ותלמידי דונש, אך הסכים לזה ריב"ג בודאות: מחוספס מגולגל ועגול, ע"כ, וכן ראב"ע: כמו עגול ואין לו חבר. ע"כ. וזה הפרוש היותר מסתבר, כי זה דומה למה שנאמר בו בהמן בספ' הפקודים שהיה דומה לזרע גד, וגם כמעט כל מיני המן שראו החוקרים החדשים במדבר סיני ובאפריקה כשהשרף נוטף מהאילן ומתקשה הוא באמת לוקח צורה של גרגרים פחות או יותר עגולים. ויש למלה מחספס במשמעה זו גם חבר כמעט דומה לו בערבית, שהביאוהו המלונים הערבים בשרש חספג', והוא השם חַיְסַפוּג' حَيْسَفُوج, שאמרו שהוא זרע הצמר גפן, ובפרט גרעיני פרי האילן ששמו בערב' הוא עַשַׁר عَشَر, שנֹטף ממנו כעין שרף מתוק כמו סֻכר ופריו כמו כדורים קטנים נפוחים. ויש לחלוּף זה בין ג' הערבי ובין ס העברי חברים בחלוף האותיות בשתי הלשונות. וכבר הזכיר התרככות ההברה ג' עד ס ברוקלמן (Gr. I, § 45 g). רש"י פרש מחֻספס נתון בין שתי שכבות הטל.
2 נראים הדברים שהפיטן רצה בפעל זה הכונה של לֹבֶן, כמו שנאמר בתוספתא, שנזכרה למעלה. עכ"פ, הפיטן השתמש בפעל חִספס, ויש לו להפעל הזה זכות בלשוננו באותה המשמעה שישתמשו בה במהלה מחֻספס.