פ"ע, חָסְרוּ, חָסֵרוּ, אֶחְסַר, יַחְסְרוּ, יַחְסְרוּן, חָסוֹר, —  א) הדבר חָסֵר, נתמעט ממה שהיה, abnehmen; diminuer; décroître; be lessened: והמים היו הלוך וְחָסוֹר עד החדש העשירי בעשירי באחד בחדש נראו ראשי ההרים (בראש' ח ה).  וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב וַיַּחְסְרוּ המים מקצה חמישים ומאת יום (שם ג). עשי לי משם (מהקמח וממעט השמן שבצפחת) עגה קטנה וכו' כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תֶחְסַר וכו' ותאכל הוא והיא וביתה ימים  כד הקמח לא כלתה וצפחת השמן לא חָסֵר כדבר יי' אשר דבר ביד אליהו (מ"א יז יג-יו). ולא יֶחְסַר לחמו (ישע' נא יד), לא יכחש בשרו.  —  ב) לא היה די לפי הצרך, fehlen; manquer; to lack: אולי יַחְסְרוּן חמשים הצדיקם חמשה (בראש' יא כח). —  ג) הוא חסר דבר, לא היה  לו צרכו, etw. entbehren; être privé de; be devoid of:  זה ארבעים שנה יי' אלהיך עמך לא חָסַרְתָּ דבר (דבר' ב ז), שהיה לך כל צרכך. ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם לא תֶחְסַר כל בה (שם ח ט). ויאמר לו פרעה כי מה אתה חָסֵר עמי והנך מבקש ללכת אל ארצך (מ"א יא כב). ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים והסך לה נסכים חָסַרְנוּ כל ובחרב וברעב תמנו (ירמ' מד יח). למען יַחְסְרוּ לחם ומים (יחזק' ד יז). כפירים רשו ורעבו ודרשי יי' לא יַחְסְרוּ כל טוב (תהל' לד יא). יי' רעי לא אֶחְסָר בנאות דשא ירביצני (שם כג א-ב). בטח בה לב בעלה ושלל לא יֶחְסָר (משלי לא יא). —  ולדבר לא בע"ח: שררך אגן הסהר אל יֶחְסַר המזג (שה"ש ז ג). —  ובהחלט: וארבעים שנה כלכלתם במדבר לא חָסֵרוּ שלמתיהם לא בלו ורגליהם לא בצקו (נחמ' ט כא).  —  ובמשמ' הרגיש חֹסֶר, כאב מפני חֹסֶר, גם בדבר לא בע"ח: צדיק אכל לשבע נפשו ובטן רשעים תֶּחְסָר (משלי יג כה). —  והדבר חָסֵר לו: והעבט תעביטנו די מחסרו אשר יֶחְסַר לו (דבר' יה ח). איש אשר יתן לו האלהים עשר ונכסים וכבוד ואיננו חָסֵר לנפשו מכל אשר יתאוה (קהל' ו ב). —  הוא חָסֵר, הוא איננו, abwesend sein; être absent; be absent: וגם בדרך כשהסכל הלך לבו חָסֵר ואמר לכל סכל הוא (קהל' י ג). —  ומצוי בספרות התלמודית באותן המשמעות. נתמעט ונתפחת: נקלף (האתרוג) נסדק ניקב וחסר כל שהוא (סוכ' ג ו). עלתה חזזית על מיעוטו ניטל עוקצו ניקב ולא חסר כל שהוא (שם). זהב טהור שמכניסין אותו לאור ואינו חסר כלום (ירוש' יומא ד מא ד). כל זמן שנמנו ישראל לצורך לא חסרו שלא לצורך חסרו ׁ(מד"ר במד' ב). —  ובמשמ' לא היה בו מה שצריך להיות: אמר לו ר"ש אפשר ס"ת חסר אות אחת וכתיב לקוח את ספר התורה הזה וכו' (מנח' ל.). — ובמשמ' לא נִזַּק: זה נהנה וזה לא חסר (ב"ק כ:). — ולא היה לו כל צרכו: דעה קנית מה חסרת דעה חסרת מה קנית (מד"ר ויקר' א). — ובינ' °חֹסֵר במקום חָסֵר: המפקיד פירות אצל חבירו ה"ז לא יגע בהן ואע"פ שהן חוסרין ומתמעטין והולכין (רמב"ם, שאל' ופקד' ז א). ותמצא המדה אשר בין ניסן ותשרי עומדת על מנהג אחד לעולם לא עודפת ולא חוסרת (העבור לר"א בר"ח הנשיא ב ח). — ובמשמ' פ"י, כמו פִעֵ' שלקמן: הרבה תורה למדתי ולא חסרתי מרבותי אפילו ככלב המלקק מן הים הרבה תורה לימדתי ולא חסרוני תלמידי אלא כמכחול בשפופרת (סנה' סח.). ר' אליעזר אומר אם יהיו כל הימים דיו ואגמים קולמוסין ושמים וארץ מגלות וכל בני האדם לבלרים אין מספיקין לכתוב תורה שלמדתי ואני לא חסרתיה אלא כאדם שמטביל זכרותו כמכחול בים (מד"ר שה"ש, לריח שמניך). משחסר הקב"ה שנת הלבנה  משנת החמה אחד עשר יום הרי כמה שנים וקצים וכמה עבורים ולא הגיעה שנת חמה ללבנה (שם קהל', מעוות). — וחָסֵר את הדבר, הרגיש חסרונו: שחסרתיה (את רחל) שלא היתה לי נחת רוח אלא היא מתה עלי שחסרתיה (פסיק' רבתי ג). —  חָסֵר כך וכך, הפסיד, הוציא  כך וכך ממון: של בית רבי היו מקריבין שור של פטם ביום אידם חסר ד' ריבבן שאין מקריבין אותו היום אלא למחר חסר ד' ריבבן שאין מקריבין אותו חי אלא שחוט חסר ד' ריבבן שאין מקריבין אותו כל עיקר (ע"ז טז.). 

—  פִע', חִסֵּר — א) חִסֵּר אותו מן דבר, עשה שלא יהיה לו הדבר: ולמי אני עמל וּמְחַסֵּר את נפשי מטובה (קהל' ד ח). —  וחִסֵּר אותו מן פלוני, עשה שיהיה פחות מפלוני: מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו וַתְּחַסְּרֵהוּ מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו (תהל' ח ה-ז). —  ואמר הפיטן: ויצר בכפו ראש לכל נציבים, בהבראו כוננו תֻפים ונקבים, ומעט מאלהים חִסְּרוֹ באהבים (יוצר ב שבוע', שעשוע יום). — ב) *חִסֵּר אותו, פִּחֵת אותו, סלק ממנו חלק גדול או קטן: פחסה אף על פי שלא חיסרה בטלה (ע"ז ד ה). —  *חִסֵּר בו דבר, עשה שהדבר הזה לא יהיה בו: חיסר בה (בעשיית הקטרת) אחת מסממניה או שנתן בה מעט דבש היתה פסולה (ירוש' יומ' ד מא ד). ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריאות טובות ואילנות טובות (ברכ' מג:). שמא אתה מחסר אות אחת או מייתר אות אחת נמצא מחריב את כל העולם כולו (ערוב' יג.). —  *חִסֵּר מן דבר, לא עשה כל הדבר: אמר לו (ר"א) עקיבא כלום חיסרתי מן התורה כולה אמר לו לימדתני רבינו כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא (סנה' קא.). — *חִסֵּר, עשה או שאמר פחות ממה שהוא: כך אמרו נשיאים יתנדבו ישראל מה שמתנדבים ומה שמחסרים אמו משלימים (ספרי, נשא). וכשבאו אצל ר"ג אמר להן העבודה לא חיסרתם ולא הותרתם אלא כך היה מעשה (ברכ' לד:). כותבי ספרים (אינם רואים סימן ברכה) משום מחסרין ומשום מיתרין (כלה רבתי י). — ובמשמ' אבד, הפסיד: קרבנות צבור הבאין באחד בניסן מצוה להביא מן החדש ואם הביא מן הישן יצא אלא שחיסר מצוה (ר"ה ז.). —  חִסֵּר את פלוני, עשה שפלוני יֶחְסַר, שיהיה נזק לפלוני: אמרו (אנשי סדום)  הואיל וכסף וזהב יוצא מארצנו אין אנו צריכין שיבוא אדם אצלינו שאין באין אלא לחסרינו (תוספתא סוט' ג יב). רק שיגביהה כדי להשתמש בה בתשמיש שמחסרו או חייב כאלו חסרו אבל אם הגביהו לעשות בו תשמיש שאינו מחסרו אינו חייב (שו"ע חו"מ רצב א). —  ג) *חִסֵּר את הדבר, הדבר נאבד ממנו: למי שראה הגייסות באות עליו והיה בנו עמו מה עשה נטל בנו בידו והיה נלחם עם הגייס בשנים ואמר לו בנו אבא לא אחסר אותן שתי ידים אחת שהיא מחזקת אותי ואחת שהורגת בגייס (מד"ר שמות כב). —  *חִסְּרוֹ, מְחַסְּרוֹ, חש שהדבר חסר: מת האיש מי מחסרו אלא אשתו וכו' מתה האשה מי מחסרה אלא בעלה (מד"ר רות, וימת אלימלך). — חִסֵּר לפלוני, כמו חִסֵּר את פלוני, במשמ' פלוני אבד לו: שהיו (החבושים) אומרים אדונינו המלך הוא שבחנו הוא חיינו אל נחסר לאדוננו המלך לעולם (מד"ר שה"ש, היושבת בגנים). — ד) °בקביעות השנים, עשה שנה חסרה: והתבוננו קבוע שנים ולתקנן במרץ, אלהיכם המשכילכם לְחַסֵּר ולעבר בתרץ (שבת הפק' ב, את פני). —  ה) °בחשבון, חִסֵּר מספר ממספר, עשה חסּור, נכּה, גרע: השער הד' שער החסור לחסר מספר ממספר פרט מכלל או כלל מכלל (ראב"ע, הקד' ספ' המספר). ולא נוכל לחסר ז' מג' ולא ט' מב' ולעולם נחל לחסר אחורנית בדרך החלוק (שם ד). והנה היו י"ג חסרנו1 ממנו ז' ונשארו ו' (שם). 

— הִפע', הֶחְסִיר, — א) פ"ע, כמו קל, לא היה לו כדי הצרך: וימדו בעמר ולא העדיף המרבה והממעיט לא הֶחְסִיר איש לפי אכלו לקטו (שמות יו יח). — ב) פ"י, עשה שיחסר: להריק נפש רעב ומשקה צמא יַחְסִיר (ישע' לב ו). שמא תחסיר אות אחת או תתיר אות אחת (בתורה) נמצאת אתה מחריב את כל העולם כולו (סוט' כ.). — °ובחשבון: החסרנו א' מב' נשאר א' השיבונו אחורנית על הגלגל והיו י' וכו' הוספנו עליו ט' והיו י"א החסרנו ח' נשארו ג' (ראב"ע, ספ' המספר ד). 

— פֻע, *חֻסַּר, מְחֻסָּר, מחוסר: — מְחֻסַּר דבר, שעדין אין לו הדבר הנצרך: שאינו מחוסר אלא מנין (דמאי ג ב). זה הכלל כל המחוסר צידה פטור ושאינו מחוסר צידה חייב (שבת יג ה). זר אונן טבול יום מחוסר בגדים מחוסר כפורים (זבח' ב א). עזרת ישראל מקודשת ממנה (מן עזרת הנשים) שאין מחוסר כפורים נכנס לשם (כלים א ח). כל מי שיש לו מה יאכל היום ואומר מה אוכל למחר הרי זה מחוסר אמנה (מכי' בשלח ד ב),  ועי' אמנה. רב אמר מחוסר מעשה אחד פוסק מחוסר כמה מעשים אינו פוסק (ירוש' ב"מ ה יג). יש מחוסר אבר מבפנים או אין מחוסר אבר מבפנים (בכור' לט.). —  מחוסר זמן, עי' זמן. —  ולנק': אמר ר' מתניה מכיון שהיא מחוסרת שחיטה כטמאה היא (ירוש' שבת סוף ט). קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה וכו' מחיצה היא אלא שמחוסרת דיורין (בבלי שם ז.). במחוסרות למצמץ (ירוש' תרומ' יא מז ד). במחוסרין שחיקה (שבת יט:). 

—  הִתפ', °הִתְחַסֵּר, נִתְחַסֵּר, — הלך וחסר: משהלבנה מתחלת להתחסר לעולם לא תראה עוד בתחילת הלילה עד שתתחדש (תוס' ר"ה כ:). שאין עושין משקלות מבדיל ועופרת וכל שאר מיני מתכות מפני שמעלין חלודה ומתחסרין אבל עושין אותם של אבן ושל זכוכית וכיוצא בהן (ספ' החנוך רנט). —  ופתאם חסר: שכבר זרעו כל מה שהיה להם ונתחסר להם שלא היה להם כל הצורך (תוספ' גיט' לח:).