ב. חֹפֶשׁ

*, ש"ז, — חֵרוּת:  עבד משכיל אהוב כנפשך ואל תמנע ממנו חופש (ב"ס גני' ז כא) .  — ואמר הפיטן:  ממסגר אסיר בצאת לְחֹפֶשׁ, נתנוסס גם בטביעת רפש, סגבתם חוק מרגוע ונֹפש, ערוך תחלה למשיבת נפש (יוצר שבה"ג, ממסגר אסיר).  — ומצוי הרבה בספרות החדשה.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים