1, ת'ז, לנק' חָפְשִׁית, מ"ר חָפְשִׁים, חָפְשִׁיּוֹת, — כחוש ובלי כל כח וגוַן פניו השתנו והוריקו, abgezehrt u. leichenblass; exténué et blême; emaciated and deadly pale: כי שבעה ברעות נפשי וחיי לשאול הגיעו נחשבתי עם יורדי בור הייתי כגבר אין איל במתים חָפְשִׁי2 כמו חללים שכבי קבר תהל' פח ד-ו.
1 בערב' שַׁאחִב شَاحِب, ועי' הערה לקמן.
2 תרגמו השבעים וכמו"כ פרשו כל הקדמונ' גם חפשי זה כמו א. חפשי הקודם, במשמ' חרות, ואמרו כי הכונה היא נהייתי חפשי מן העולם, ממקרי העולם ורעותיו, וכדומה. אבל, לא הטבעיות של מליצה זו במקום זה גלויה לעינים, ולכן נסו החדשים לבארה בדרכים מתחלפים. קצתם אמרו כי חפשי הוא כנוי מדב"ע מן השם חֹפש, ויחסו לשם חֹפש משמ' של משכב, מטה, ואמרו כי הכונה במליצה זו היא: משכבי הוא בין המתים. אבל, אין שום יסוד ליחס משמ' זו להשם חפש. אחרים החליטו כי הכתוב משֻבש והגיהו: נמשלתי, נחשבתי, חשבתי, חבשתני, חלשתי. ואולם, תרגום השבעים ודרשת התלמוד מעידים כי בימיהם היתה כתובה במקום זה המלה חפשי, ועל כרחנו אנו צריכים להחליט כי הצרוף חפש היה משמש בעבר' עוד במשמ' אחרת מלבד המשמעה הרגילה של חרות, וראיה לדבר השם חפשית או חפשות שנזכר בענין המאורע שארע לו להמלך עזיהו כשנצטרע ונדחף מבית המקדש וישב לו בבית לבדו. כי כל הפרושים שנסו לפרש מלה זו מלשון חרות במשמ' התבודדות וכדומה, אינם נותנים להמלה הסתעפות טבעית, וכן לא עלו יפה ההגהות שנסו קצת החדשים להגיה, עי' בהערה לערך חפשית. ולכן רגלים לדבר, כי השם חפשי זה וכמו"כ השם חפשית שלקמן אינם מהשרש א. חפש שממנו נגזר א. חפשי במשמ' חרות, אלא נגזרו מן צרוף ב. חפש, שבא במקום שרש קדום אחר שנשמר בערב' בכל תקפו, והוא השרש שׁחב شحب שממנו הפעל שַׁחִב شَحِب שמשמש במשמ' כחש הגוף ונחלש ונהיה בלי כח מרוב עיֵפות או מפני רעב ונשחת מראהו והוריק גונו כמו פני המת, וכבר התאונן לביד ואמר: ראיתני קד שַׁחַבְתֹ ושַׁלַּ גִ'שְׂמִי, ר"ל: ראיתני כבר כחשתי ונחלשתי וחלה רזון בגופי. ואלשַׁאחִבֹ والشَاحِبُ מי שנשתנה גונו מפני מחלה שקרהו וכדומה. משמ' זו נתנת למליצת הכתוב כאן כונה לפי הענין ומקור נכון להשם בית החפשית.