פ"י, חֹפֵשׂ, יַחְפֹּשׂ, יַחְפְּשׂוּ, יַחְפְּשֶׂנָּה, — כמו חִפֵּשׂ: אם תבקשנה ככסף וכמטמנים תַּחְפְּשֶׂנָּה (משלי ב ד). —  ובמשמ' עין והתבונן: נַחְפְּשָׂה דרכינו ונחקרה ונשובה עד יי' (איכ' ג מ).  — ובהשאלה: נר יי' נשמת אדם חֹפֵשׂ כל חדרי בטן (משלי כ כז), חֹקֵר וּבֹדֵק. יַחְפְּשׂוּ עולת (תהל' סד ז), עי' חֵפֶשׂ — ובמשמ' °עיון וחקירה בדבר: ובאשר חפשתי מלת בריאה הנה היא כמו גזרה (ראב"ע,הקד' לפר' עה"ת). 

—  פִע', חִפֵּשׂ, אֲחַפֵּשׂ, — בִּקֵּשׁ, השתדל למצא, suchen; chercher; to search: ורחל לקחה את התרפים ותשמם בכר הגמל ותשב עליהם וימשש לבן את כל האהל ולא מצא וכו' וַיְחַפֵּשׂ (לבן) ולא מצא את התרפים (בראש' לא לד-לה). וימהרו (אחי יוסף) ויורדו איש את אמתחתו ארצה ויפתחו איש אמתחתו וַיְחַפֵּשׂ (אשר על בית יוסף) בגדול החל ובקטן כלה וימצא הגביע באמתחת בנימן (שם מד יא-יב). והיה אם ישנו בארץ וְחִפַּשְׂתִּי אתו בכל אלפי יהודה (ש"א כג כג). ויאמר לעבדי הבעל חַפְּשׂוּ וראו פן יש פה עמכם מעבדי יי' (מ"ב י כג). — וחִפֵּשׂ את המקום למצא בו הדבר שהוא רוצה בו, בקש ובדק בתוך המקום הזה: מחר אשלח את עבדי אליך וְחִפְּשׂוּ את ביתך ואת בתי עבדיך והיה כל מחמד עיניך וישימו בידם ולקחו (מ"א כ ו). והיה בעת ההיא אֲחַפֵּשׂ את ירושלם בנרות ופקדתי על הקפאים על שמריהם (צפנ' א יב). — חִפֵּשׂ מן המקום את הדבר, חפשוֹ שם לקחתו: אם יחתרו בשאול משם ידי תקחם ואם יעלו השמים משם אורידם ואם יחבאו בראש הכרמל משם אֲחַפֵּשׂ ולקחתים (עמו' ט ב-ג). — ובתלמוד: רשב"ג אומר כל שאין הכלב יכול לחפש אחריו (פסח' ב ג). חזר (השטן) ואמר לפני הקב"ה רבש"ע חיפשתי (את התורה) בכל הארץ ולא מצאתיה אמר לו לך אצל בן עמרם (שבת פט.). — ואמר הפיטן: דכאי רוח נמיכות, מְחַפְּשֵׂי ביום דין זכות (מוסף א ר"ה, אנסיכה). חיָלי מים אשר בם שבילו דברו תמונה  לא ראינו זולתי קול, חִפַּשְׂתִּי ישימון היש ואמר אין (מוס' ב ר"ה, אנוסה). יי' ימלך בהיכלך פשטה בידים תתפש, במלא גויות שם תשב וּתְחַפֵּשׂ, אבירים בעגלי עמים מתרפס (יוצ' שבת א אחה"פ, ויושע). —  ובהשאלה, חִפֵּשׂ רוחו, התבונן ובדק וחקר בדבר: אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה וַיְחַפֵּשׂ רוחי הלעולמים יזנח יי' ולא יסיף לרצות עוד (תהל' עז ז-ח). — ואמר הפיטן: ליל שמורים רוחי יְחַפֵּשׂ למללה, אזכרה נגינתי בלילה (מער' ליל ב פסח, ליל שמרים). — והמשורר אמר בדברו על העין: נאם עין אני רואה וחוזה מְחַפֵּשׂ מה בחדרי החדרים (ראב"ע, חדשים). — ובמשמ' השתדלות לדעת: החלק הראשון המופת והאות שדרכן להודיענו האמת בדברים שאנו מחפשין עליהן לדעת אותן (ס' מוסר לר"י עקנין ב טז). —  ואמר הפיטן: בכל שכלנו חִפַּשְׂנוּהוּ, במדענו למצא מה הוא (שהי"ח ליום ה).

— נִפע', נֶחְפַּשׂ, —  שחפשו אותו: איך נֶחְפְּשּׂוּ1 עשו נבעו מצפוניו (עובד' א ו).  

— פֻע', חֻפַּשׂ, —  שחִפְּשׂוּ אותו: בעלץ צדיקים רבה תפארת ובקום רשעים יְחֻפַּשׂ2 אדם (משלי כח יב). — מְחֻפָּשׂ, עי' חֵפֶשׂ. — ובמשמ' *חקירה ודרישה בדבר: כעלים בעץ אלה נובלים ואלה יציצו כן בני אדם אלה מתים ואלה נולדים וכל מעשיו יְחֻפָּשׂוּ לפניו ופעל ידיו הולך אחריו (ב"ס, תרג' ב"ז יד כ-כא).

— הִתפ', הִתְחַפֵּשׂ, —  עשה שֶׁיְחַפְּשׂוּהוּ, שלא יכירהו אדם, על ידי דבר ששם על פניו ועל עיניו או על ידי תלבושת מיוחדה וכדומה, sich verkleiden, verstellen; se dèguiser; disguise o. s:  וַיִּתְחַפֵּשׂ שאול וילבש בגדים אחרים וילך הוא ושני אנשים עמו ויבאו אל האשה (בעלת האוב) לילה ויאמר קסומי נא לי באוב וכו' ותרא האשה את שמואל ותזעק בקול גדול ותאמר האשה אל שאול לאמר למה רמיתני ואתה שאול (ש"א כח ח-יב). ויעמד (הנביא שנפצע) למלך אל הדרך וִַיִּתְחַפֵּשׂ באפר על עיניו ויהי המלך עבר והוא צעק אל המלך וכו' וימהר ויסר את האפר מעל עיניו ויכר אתו מלך ישראל כי מהנביאים הוא (מ"א כ לח-מא). ויאמר מלך ישראל אל יהושפט הִתְחַפֵּשׂ ובא במלחמה ואתה לבש בגדיך וַיִּתְחַפֵּשׂ מלך ישראל ויבוא במלחמה (שם כב ל). ולא הסב יאשיהו פניו ממנו כי להלחם בו הִתְחַפֵּשׂ2 (דהי"ב לה כב). —  ובהשאלה, בדבר לא בע"ח, הלבוש וכדומה: לילה עצמי נקר מעלי וערקי לא ישכבון ברב כח יִתְחַפֵּשׂ3 לבושי כפי כתנתי יאזרני (איוב ל יז-יח). — ובמשמ' °חִפֵּשׂ א"ע, חקר ודרש בעניני עצמו: הקוששו וקושו כלומר התחפשו ממומיכם הרעים (שרשי רד"ק, קשש).