*1, ש"ז, סמי' חֲפַת, — שולי הבגד הכפופים למעלה, d. aufgestreifte Teil des Kleides;  parti  retroussé   de l'habit;  the tuck:  (הוציא חפץ בשבת) בין פונדתו לחלוקו ובחפת2 חלוקו במנעלו בסנדלו פטור שלא הוציא כדרך המוציאין (שבת י ג).  עובר (אדם ביוה"כ בנהר) ובלבד שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו (יומ' עז:).  כל שאינו יכול לכוין אימרא בחפת חלוקו (מו"ק י.).  — ונתן את פלוני בְחִפְתּוֹ, רמה אותו: כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי לבן שהוא רבם של הרמאים נתתיו בחפתי3 לאותו האיש על אחת כמה וכמה (מד"ר בראש' עה).  — ואמר המליץ: יאסר כבהמות בתוך רפתו, וככלב יאכל את פתו, מדלותו ימכור זגיו וגפתו, ולא ישאר פרוטה בְחִפְתּוֹ (תוכח' מוס' לעזר' הבבלי ה).