* 1, פ"י, עת' יַחְפּוֹת, פָעו' חָפוּת, — חָפַת את חלוקו וכדומה, הגביה וכפף למעלה שולי החלוק כדי שלא יגעו בארץ ויתלכלכו, aufstreifen; retroussé; tuck up one`s garment: אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות2 ולא במנעל ולא בסנדל שקל' ג ב. מי שהיה נכנס לתרום את הלשכה לא היה נכנס לא בפרגוד חפות ולא באנפליא שאם יעשיר יאמרו מתרומות הלשכה העשיר (מד"ר שמות נא).
— פִע', *חִפֵּת, — כמו חָפַת, בנחץ הפעולה: (מלך בשר ודם שאמר לעבדו) לחפות לו חלוק והוא לא חיפת לו חלוק מימיו סוף שמלכלך את החלוק ומקניט את רבו (תוספתא ברכ' ז יח).
1 בערב' כפת کَفت, ועי' הערה לקמן.
2 פרש"י יבמ' קב:: חלוק שיש בו אימרא. ע"כ. וערוך, לוי קוה' ואחרים: שיש לו בית יד, או חוּב. אבל, כל זה לא יתכן במאמר התוספתא המובא בבנין פע'. והפרוש המדֻיק פרש בעל קרבן העדה כאן: כשהמלבוש ארוך וכופלים אותו מלמטה אותו הכפל קרוי פרגוד חפות. ע"כ. ופרוש זה מוכח בברור גמור מהנאמר בתוספתא שבשביל שהעבד לא חפת את החלוק של רבו נתלכלך החלוק. מפני שהיה סרח העדף שלו נגרר בארץ. ובערב' ממש במשמ' זו כפת کَفت: כפת פלאנ ד'ילה, שמרה וצ'מה אלי נפשהו, — ובעבר': כפת פלוני סרח העדף של בגדו, ר"ל כפלהו וקבצהו אל עצמו.