חָצֵר

, שזו"נ, סמיכות חֲצַר, כנ' חֲצֵרוֹ, ועם ה המקום חָצֵרָה, מ"ר חֲצֵרִים, חֲצֵרוֹת, – א) כפר קטן, קבוצת בתים בשדה, Weiler; hameau; hamlet: בתי הַחֲצֵרִים אשר אין להם חמה סביב על שדה הארץ יחשב ויקר' כה לא. וכל הַחֲצֵרִים אשר סביבות הערים האלה יהוש' יט ח. ישאו מדבר ועריו חֲצֵרִים תשב קדר ישע' מב יא. כי חֲצֵרִים בנו להם המשררים סביבות ירושלם נחמ' יב כט. ואת שדה העיר ואת חֲצֵרֶיהָ נתנו לכלב בן יפנה באחזתו יהוש' כא יב. זאת נחלת בני ראובן למשפחותם הערים וְחַצְרֵיהֶן שם יג כג. אלה הם בני ישמעאל ואלה שמתם בְּחַצְרֵיהֶם ובטירתם בראשית כה יו, ועי' עִיר. – ב) חָצֵר של הבית, קרקע פנוי סביב לבית או מאחוריו, לכל צרכי תשמישי הבית, Hof; cour; court: ושמת את הֶחָצֵר (של המשכן) סביב ונתת את מסך שער הֶחָצֵר שמות מ ח. ויבן את הֶחָצֵר הפנימית שלשה טורי גזית מ"א ו לו. חָצֵר האחרת מבית לאולם שם ז ח. בלשכת גמריהו בן שפן הספר בֶּחָצֵר העליון ירמ' לו י. ויהי כראות המלך את אסתר המלכה עמדת בֶּחָצֵר נשאה חן בעיניו אסת' ה ב. ויאמר המלך מי בֶחָצֵר והמן בא לַחֲצַר בית המלך החיצונה וכו' ויאמרו נערי המלך אליו הנה המן עמד בֶּחָצֵר ויאמר המלך יבוא שם ו ד-ה. וכל היתדת למשכן וְלֶחָצֵר סביב נחשת שמות לח כ. ועשית את חֲצַר המשכן לפאת נגב תימנה שם כז ט. בַּחֲצַר אהל מועד ויקר' ו ט. ויבא אתי אל חֲצַר בית יי' הפנימית יחזק' ח יו. ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חֲצַר בית הנשים אסת' ב יא. ותעמד בַּחֲצַר בית המלך שם ה א. ויבאו אל המלך חָצֵרָה ירמ' לו כ, אל החצר. ויבאו אל בית איש בבחרים ולו באר בַּחֲצֵרוֹ וירדו שם ש"ב יז יח. כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמס חֲצֵרָי ישע' א יב. וגם אתה תדין את ביתי וגם תשמר את חֲצֵרָי זכר' ג ז. אשרי תבחר ותקרב ישכן חֲצֵרֶיךָ תהל' סה ה. כי טוב יום בַּחֲצֵרֶיךָ מאלף שם פד יא. ישב במארב חֲצֵרִים במסתרים יהרג נקי שם י ח. לעשות לו נשכה בְּחַצְרֵי בית האלהים נחמ' יג ז. וימתו הצפרדעים מן הבתים מן הַחֲצֵרֹת ומן השדת שמות ח ט. חֲצֵרֹת קטרות ארבעים ארך יחזק' מו כב. בשתי חַצְרוֹת בית יי' מ"ב כא ה. ומקבציו ישתהו בְּחַצְרוֹת קדשי ישע' סב ט. שלמה בנך הוא יבנה ביתי וַחֲצֵרוֹתָי דהי"א כח ו. באו שעריו בתודה חֲצֵרֹתָיו בתהלה תהל' ק ד. שאו מנחה ובאו לְחַצְרוֹתָיו שם צו ח. ויעשו להם סכות איש על גגו וּבְחַצְרֹתֵיהֶם נחמ' ח יו. – ומצוי בסהמ"א: איזוהי חצר שהיא חייבת במעשרות רבי ישמעאל אומר חצר הצורית שהכלים נשמרים בתוכה מעשר' ג ה. הדר עם הנכרי בחצר או עם מי שאינו מודה בעירוב ה"ז אוסר עליו ערוב' ו ב. אפילו גג או חצר מאה אמה לא ישפוך על פי הביב שם ח יחצר גדולה שנפרצה לקטנה שם ט ב. חבר ועם הארץ שהיו שרויין בחצר ושכחו כלים בחצר תוספתא טהר' ט חחצר שהרבים בוקעין בתוכה הרי היא כמבוי ירוש' פסח' א כז:חצר שרובה פתחים וחלונות ערוב' יא.בחצר המשתמרת ב"מ יא.. שכן בצור מושיבין שומר על פתח החצר ניד' מז:חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו ב"מ יא.. אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצרו של נכרי ע"ז סא.. שתי חצירות זו לפנים מזו הפנימית חייבה והחיצונה פטורה מעשר' ג ה. גבאי קופה בשביעית לא יהו מדקדקין בחצירות של אוכלי שביעית ירוש' דמאי ג כג:. שתי חצירות זו למעלה מזו לא יאמר העליון הריני בונה מכנגדי ועולה ב"ב ו:. – *חָצֵר מְהַלֶּכֶת, בדיני ממונות, עבדו או בהמתו של אדם: חצר מהלכת היא וחצר מהלכת לא קנה ב"ק יב.. – *חצר הקבר: חצר הקבר העומד בתוכה טהור אהל' יה ח. ואיזה הוא חצר הקבר זו הגת שהמערות פתוחות לתוכו תוספתא שם טו ז. – *חֲצַר הַכִּירָה, מקום פנוי בהכירה לשום שם הקדרות וכדומה: חצר הכירה בזמן שהיא גבוהה שלש אצבעות מטמאה במגע ובאויר כל' ז ג. – חֲצַר-מָוֶת1, כנוי מליצי לבית הקברות: הלך (שמואל אחרי מות אביו) לחצר מות2 אמר להם רוצה אני את אבא ברכ' יח:. – ואמר המשורר: ובבא עתו יצא מחצריו לַחֲצַר-מָוֶת, ומצל חדריו לצלמות רשב"ג, כ"מ. וקול יעבר נחוץ אבל אל חֲצַר מָוֶת, מגורי מידעיו והוריו והורותיו ראב"ע, בשם אל. – ג) *החלק החיצון של הרחם: היתה בודקת וכו' בחצר והיא טהורה בטרקלין והיא טמאה לא תבדוק אלא בחצר תוספתא נידה ח ד. – *חֲצַר הַכָּבֵד, יֹתֶרֶת הכבד: מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחצר כבוד שלו יומ' ח ו. נשכו כלב שוטה (את עבדו של ר"י הנשיא) והאכילו (ר"י) מחצר כבד שלו ולא נתרפא ירוש' שם ח מה:. – °חֲצַר המלך, בית המשפט: ששופטי מדינה ומדינה כאשר ישפטו הדין כדת המלכות יאמרו שהמלך מצוה זה ומעניש זה ויקראו למקום משפטם חצר המלך. אעפ"י שאין המלך שם ר"י אברבנאל, בראש'. – וחָצֵר לבד, במשמ' בית דין: ראובן אנס את שמעון ומסרו ביד חצר הנכרים בעלילות שהעליל עליו ואסרוהו שו"ת רשב"א ב פג. יששכר הלך לחצר הנכרים והלשין את שמעון עד שהוציא אותיות מן החצר לתפוס את שמעון בכל מקום שנמצא שם פד. והתירו למלוה שימסור דינו לחצר הממונה מצד המלכות כדי להכריחו וכו' ולפרוע לו חובו התרומות סב א ז.



1 במקרא שע"פ של ארץ: את אלמודד ואת שלף ואת חצר מות בראש' י כו, וכך שמה עד היום הזה, ובמדרש דרשו השם הזה בדרך דרש: מקום הוא ששמו חצר מות שהן אוכלים כרישים לובשין כלי פפייר ומצפים למיתה בכל יום מד"ר בראש' לז. –

2 בסגנון ארמי: אזל אבתריה לחצר מות אמר להו בעינ' אבא וכו'.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים