* 1, ש"נ, — ירק ממיני החס נאכל חי בחמץ ושמן וכדומה, Mannstreu; panicaut (Erynghium): ואלו ירקות שאדם יוצא בהם חובתו בפסח בחזרת בעולשין ובתמכא ובחרחבינה2 (פסח' ב ו). עלי תמכה וחרחבינה עלי וורד ועלי מילת (תוספתא שבי' ה ג). — ואמר המליץ: תשים לי קוצים תחת כרתי, ותשחר את פני באפר כירתי, בכל יום ויום תאכילני חרחבינה וכרתי, ולא אוכל להכיר בין תכלת לכרתי (עזר' הבבלי, תוכח' מוסר קא.).
1 לא נתברר מקורו, ועי' הערה לקמן.
2 כך נוסח' כ"י וכך הכתיב בהא בסוף במקום הנוסח שבדפוסים בכתיב אלף בסוף (ד"ס), וכן בהתוספתא ה בסוף. ופרש ר"ל שם בגמ' את השם חרחבינה באצוותא דדיקלא, ובכ"י אסיתה (ד"ס), ובר"ח אסוא, ולא נתברר לנכון מה הכונה בזה. ואמר הרי"ף וז"ל: יש שפירשו אל קוצעינה (בכ"י אלקרצעינא, ד"ס, והוא אלקרצענה القرصعنة בערב', ונקרא בערב' גם בקלה אליהודיה וגם שיכה יהודיה וגם שיכה אברהים), ויש שפירשו אל הנדקוקי, ע"כ, והביא גם רמב"ם בפרוש המשנ' שלו את הפרוש הראשון של הרי"ף, ודחה ר"נ פרוש זה מפני שהעשב שנקרא בערב' אלקרצענה אינו חריף. אבל, אם משום זה אין קושי בדבר, שהלא גם חזרת שהיא החס אינה חריפה ביותר, והיות שאין לנו פרוש יותר מוסמך, עלינו לקבל פרושו של הרי"ף שהסכים לו גם הרמב"ם. וכן לֶו ( Pfln. §135).