°, ש"ז, מ"ר חַרְזָנִים, — מי שעושה חרוזים בשיר:  אמר אחד מן החרזנים אכתב בלב רגז כל אשר עלי גז (ר"י א"ת, השרש' לריב"ג, גזז).  החרזנים ואנשי לבב גורעין הא' בלשונם כאשר אמרתי ביסוד המשנה (עטר' צבי גרץ 110, בהערה).  ושמי עמנואל תלמיד החרזנים מתאבק בעפר רגלי הרבנים (עמנ', מחברת א).  ובמשקל שיר פלס, פן תהיה לקלס, גם בלתו כל חרזן לרוח ניב זורה, ממכשול זה סקל, שירך פן תתקלקל, כי שקל ישקל, או ירה יירה (מתק שפת' לרע"פ 60). —  והשתמש עמנואל בשם זה כתאר לשיר, במשמ' שיר חָרוּז:  כי השיר אשר חשב היותו במאזני צדק מאוזן, כדרך כל שיר חרזן, היו מזיו שגיאותיו מלאים מפיקים מזן אל זן (עמנ', מחב' כג).