1, ת"ז, לנק' חֲרִישִׁית, — תאר לרוח, רוּחַ חֲרִישִׁית, חמה, יוקדת, glühend; brûlant; hot: ויהי כזרח השמש וימן אלהים רוח קדים חֲרִישִׁית2 ותך השמש על ראש יונה ויתעלף (יונה ד ח).  — °וכמו שֵׁם, רוח יוקד, ובהשאלה במשמ' חרון אף: שצף חרישית אם חר להשית, שובה אשר השית, לשובבים יזכר (מוס. א' ר"ה, זכר תחלת).  דין טרם הוערך מראשית, קדמה למלט שובבים מחרישית (שם, אף ארח).  — ורוב שמושו בספרות המאוח' במשמ' שקט ומנוחה, כמו שה"ת: ויחרישו כל העם ולא ענוהו דבר אך נתלחשו וירננו זה על זה חרישית (תולד' אלכסנדר 16).  השכילו שכל טוב לאסור ביתרים לחים כן תרנה ולהובילוה לאט לאט לרוח צח חרישית מאחורי עבי גבי הגלים (שבי"ע, הקד' ח"א).  — ואמר הפיטן: בו (בשבת) ידו שם חפשית, לכן בקול המולה ולא בחרישית, אקום בעוד לילה בזמרה ותהלה לתת גדולה ליוצר בראשית (ר"י נגארה, פזמ', יום זה).  — וכמו תאר: מה נעים קול מרכבות בראשי ההרים כשאון חרישי שואן מקצות ארץ (א' מפו, אה"צ, י).