* 1, ש"נ, — חֹמר שעושים ממנו כלי חֶרֶס, ומכתות חרס שעשאן כעין טיט, Töpferlehm; argile, terre glaise; clay: כרם רבעי מציינין אותו בקוזזות אדמה ושל ערלה בחרסית ושל קברות בסיד (מע"ש ה א). חרסית כדי לעשות פי כור של צורפי זהב (שבת ח ד). מכסין (את הדם) בזבל הדק ובחול הדק ובסיד ובחרסית ובלבנה ובמגופה שכתשן (חול' ו ז). מיחם שטפלו בחומר ובחרסית (כלים ג ז). נותנין טיט או חרסית תחת הנר ערב שבת עם חשיכה (תוספתא שבת ב ז). מולגין את הראש ואת הכרעים וטופלין אותן בחרסית ובאדמה (שם יו"ט ג יט). נתן עליו טיט חרסית אדמה סיד וגפסין אפילו כל שהוא ואפילו מבית האומן (שם כל' ב"ק ד יא). לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן וכו' אם חברה בסיד ובחרסית מותר (שבת כט:).
1 מן *ג. חרס, ופרש רה"ג: חרס שמכתשין אותו ועושין אותו טיט שמו חרסית, ע"כ, ולעז הערוך טיסטטסא, והוא testaccio בלעז. והביא הערוך עוד פרוש אחד וז"ל: חרסית מין סיד הוא שחופרין מן האדמה. ע"כ, ורמב"ם פרש: טיט האדמה והוא ידוע אצל הרופאים. ע"כ. — והנה נזכר השם חרסות, לפי הכתיב, וחרסית לפי הקרי, בירמ' (יט ב) בין שמות שערי העיר ירושלם, ופרשוהו קצת הקדמונים ורוב החדשים כמו חרסית זו ואמרו ששם היו יושבים עושי כלי חרס. אך קשה, כי השם חרס בסמך לא נמצא במקרא אלא בשׂין שמאלית, וגם ירמיהו בעצמו אמר חרש (ירמ' יט א, לב יד) ולא חרס, ולמה אמר השם הנגזר מזה חרסית בסמך ולא חרשׂית בשׂין? ובגמ' ירוש' (ערוב' ה כב ג) אמרו: שער חרסית שהוא מכוון כנגד זריחת החמה, ע"כ, וכן הרד"ק בשרשיו. וגם זה מוטל בספק, ולא נתבררה בודאות כונת מלה זו.