*, ש"ז, — כמו חֶרֶשׂ: חרס כדי ליתן בין פצים לחבירו (שבת ח ז).  בתולת אדמה שלא נעבדה מימיה רשב"ג אומר כל שאין בה חרס (תוספתא שבי' ג יה).  — ומ"ר: חבית שנתרועעה וטפלה בגללים אע"פ שהוא נוטל את הגללים והחרסים נופלים (כלים ג ד).  חרסין שנשתמש בהן משקין טמאין (שם ט ה).  המפנה חרסין מתוך השוקת בשביל שתחזיק מים הרבה (פרה ז ח).  בשחיקת אבנים בשחיקת חרסים בנעורת של פשתים דקה (ספרא אחרי קכ).  בראשונה היו אומרים מלקט אדם צרורות וחרסין מתוך שלו כדרך שמלקט מתוך של חבירו את הגס הגס (תוספתא שבי' ג ט).  זלוף בידו וברגלו ובחרסין של שוקת (שם פרה ו ג).  חזקת חרסין הנמצאין בכל מקום טהורין (שם כלים ב"ק ג ח).  נשברה כדו ברשות הרבים והוחלק אחד במים או שלקה בחרסיה חייב (ב"ק ג א).  —  כלֵי חֶרֶס: לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן ויתננה על פי הנר בשביל שתהא מנטפת ואפילו היא (הנר) של חרס (שבת ב ד).  גת של אבן שזפתה עכו"ם וכו' יקלוף את הזפת ושל חרס אעפ"י שקלף את הזפת הרי זו אסורה ע"ז ה יא.  כלי חרס1 ברייתו מן המים והכשירו באור כלי זכוכית ברייתו מן האור והכשירו באור זה נשבר ויש לו תקנה וזה נשבר ואין לו תקנה (מד"ר בראש' יד).  לזהבי שהביאו לו (מוניטה) אחת וראה אותה מבפנים של חרס ומבחוץ של זהב לימים הביאו לו מוניטה שכולה זהב אמר להם הראשון חרס היה והיה מצופה זהב אבל זה כולה זהב (שם שמות ה).  אין עושין כסוי לגיגית לא מכסף וזהב ולא משאר מתכות אלא מחרס מפני שהוא מין במינו (שם ויקר' כז).  — חֶרֶס התנור וכיוצא בו, דופנו או קרקעיתו העשוי חֶרֶס: נטף מרוטבו על החרס וחזר עליו יטול את מקומו (פסח' ז ב).  נגע בחרסו של תנור יקלוף את מקומו (שם).  —  חֶרֶס הדרייני, חֶרֶס שיין בלוע בו: אלו דברים של ע"א אסורין ואיסורן איסור הנאה היין והחומץ של ע"א שהיה מתחילתו יין וחרס הדרייני2 ועורות לבובין (ע"ז ב ג).  — ולכתוב עליו: כתב בחרס ונתן על פי חבית בנייר ונתן על פי עיגול (תוספתא ב"מ ב ד).  כתבו (את הגט) על החרס או על נייר (ירוש' קדוש' א נח ג).  —  ומליצה, °צלל במים אדירים והעלה חֶרֶס, ר"ל טרח ויגע הרבה בדבר ולא עלה בידו אלא דבר קל הערך, כמו מי שצולל במים אדירים לדלות פנינים והוציא חרסים: שהנשבע לעבור על דברי צבור נשבע לשוא הוא וכו' וצלל במים אדירים והעלה בידו חרס ולא נפטר מגזירת צבור אם כדין גזרו (תשו' רש"י, או"נ ב).  כל הנביאים והחכמים אשר השיגו והעמיקו בעניני האלהים צללו במים אדירים והעלו חרס בידם כי לא ידעו ממנו יתברך דבר (מנח' קנא' לר"י מפיסא 22).  — ובהשאלה, °כנוי לצפוי קשה על קצת בע"ח כמו החלזון וכדומה: סביב גוף זה הב"ח חרס מקשיי ושער בעבור שמירתו (רשב"צ דוראן, מג"א, ח"י ד).  בב"ח הבלתי דמיים הרך והחרס הקשה ובעל חוליות (שם).