1,  פ"ע, עת' יֶחֱרַף, — חָרַף העוף וכדומה, שהה ימי החֹרֶף במקום מן המקומות, überwintern; hiverner; to Winter: יעזבו יחדו לעיט הרים ולבהמת הארץ וקץ עליו העיט וכל בהמת הארץ עליו תֶּחֱרָף (ישע' יח ו).  — ואמר המשורר: ועד אן אֶחֱרַף ואקֻץ, בינות חרפי ואקץ (ר"י הלוי, קראים בלבב).  — ובסהמ"א: ותור לא יחרף במקומו וכו' כ"א מעבר לים (שעה"ש ה א).  — °וְחָרְפָה הארץ, במשמ' היתה בחֹרֶף: תישן תנום ארצנו גם תחרף כל החרף, כי תנוס תרחק שמש לצפון תפן ערף (אדם שש"ק, שירת בנים).