ב. חָרַף
1, פ"ע, עת' יֶחֱרַף, — חָרַף פלוני, נסוג לאחור מאיזה דבר, abweichen; s`écarter; to retire: בצדקתי החזקתי ולא ארפה לא יֶחֱרַף2 לבבי מימי (איוב כז ו).
1 בערב' חַרַפ حَرَف, שָׁב, ואִנְחַרַפ ענ إِنْحَرَف عن, שטה מן הדרך הישר וכדומה, ועי' הערה שלקמן.
2 פרשו רוב הקדמונ' וגם החדשים במשמ' הוכחה, וזה פרוש דחוק, וכבר פרש הרמב"ם מלה זו במשמ' נטייה ואמר: וכן אמרו לא יחרף לבבי מימי עניינו לא תטה עצתי מזה הענין (מו"נ, תרג' א"ת, א לט), וכן הביא רד"ק בשם אביו רי"ק וז"ל: ואדוני אבי ז"ל פירש לא יחרף לא יסוג אחור לבבי מאשר אמרתי כי לא חטאתי ובערבי יקרא אלמנחראף הדבר הנסוג אחור. ע"כ. וזהו הפרוש היותר נכון לפי כונת המליצה שטען איוב בפסוק זה שמימיו לא עזב את צדקתו.