1 הסכימו החדשים שמלה זו דומה להמלים הערב' חצ'רב, חצ'רמ حصرم שמשמ' שתיהן קשר וחזק את החבל, למשל היתר אל הקשת, ואמרו שמשמ' הצער והיסורים נסתעף ממושג הקשירה.  אך הסתעפות זו איננה טבעית ביותר, ואולם לא מצאו החכמים מלה דומה לזו במשמ' יותר קרובה למושג היסורים, ועי' הערה לקמן.

2 אין התרגומים הקדמונ' מסכימים בתרגום מלה זו כאן.  השבעים תרגמו במשמ' מאון ודחייה.  ת"י: ארום ליתיהון תוהין ומצטערין מטול  יום מיתתיהון.  הירונ' במשמ' ראיה והבטה והשקפה, וכעין זה הפשיטא: מטול דלית סכא למותהון.  רסע"ג: ואמר בפתרון כי אין חרצבות למותם כי אין קשר לשחתם ואומרין אולי יהיו בריאים (תשו' דונש על רסע"ג קכז).  וממשמ' זו של קשר בהשאלה לענין צער ויסורים גזרוה שאר הקדמונ'.  מנחם: פתח חרצבות רשע כי אין חרצבות למותם לשון אסירות הם וכה פתרון אין חרצבות למותם לפי הענין הפושעים והמורדים עושי רשעה הנאספים מהם [נ"ה והנואפים הם] על ערסותם ימותו לא לקוחים למות ולא אסורים בזקים ולא תפושים בכבל  ולא מוגשים לנחושתים לא יקרה להם מקרה זה ולא נלכדים באחד מאלה כי בשלום ימותו. ע"כ.  ריב"ג: חרצבות רשע קשריהם וקשים ור"ל הצרות המביעות מהם והמצוקות הקשות שבאות מחמתם וכמוהו כי אין חרצובות למותם. ע"כ.  רש"י: לשון אסיר' כמו פתח חרצובות רשע מסגרי כבלי רשע שאוסרין בהם העניים אף כאן אין יסורין למיתתם המתים בהם מהם מתים בריאים כאולם בלי יסורין. ע"כ.  ראב"ע: חרצובות כמו אגודות וכו' גם כמותם ימותו בלא פגעים ותחלואים ונגעים ומכאובים כאילו אין לנפשם קשורים עם גופם. ע"כ.  וכעין זה רד"ק: חרצבות רשע קשרים ואסרים וכן אין חרצבות למותם פירוש שלא יבואו להם יסורים ותחלואים רבים בעת מותם כי במרגוע ונחת ימותו. ע"כ.  ובגמ' (שבת א:) דרשו בר"ת חרד ועצב: לא דיין לרשעים שאינן חרדין ועצבין מיום המיתה אלא שלבם בריא להן כאולם.