*1, פ"י, חִרְצֵב את פלוני לדבר, הביאהו לידי זה, הכריחהו לסבול הדבר, unterwerfen; subject to; assujétir à : לא הורדתם לאין ולא חרצבתם2 ליסורין ובריא אולם לפיכך הם בריאים כאולם (תנחומא מצִורִע יא).

— נִתפ', °נִתְחַרְצַב בדבר, — נקשר ונאחז ונקבע בו: איך תתיצב אמונתנו במחשבתנו ותתחרצב בלבנו (תרג' או"ד ד, מיוח' לברכיה הנקדן).