1, פ"י, עת' יֶחֱרַץ, — א) חָרַץ את לשונו לאיש, הכלב וכדומה, במשמ' נבח עליו הכלב ורצה לנשכו, ומליצה, לא חָרַץ כלב לשונו לפלוני, במשמ' איש לא התיצב בפניו ולא נגע בו לרעה: והיתה צעקה גדלה בכל ארץ מצרים (בגלל מכת בכורות) וכו' ולכל בני ישראל לא יֶחֱרַץ2 כלב לשנו למאיש ועד בהמה שמות יא ו-ז. וישבו כל העם אל המחנה אל יהושע מקדה בשלום לא חָרַץ לבני ישראל לאיש3 את לשנו יהוש' י כא. — ואמר המשורר: הן חָרַץ גם הכלב לשון, מי יתן יגרוף נחל קישון, את חוה עם אדם הראשון ראב"ע, אל בוראי. גם כאריה ישאג עד כי כלב לשון לא חרץ הענק לר"י חריזי ג. — והפעל חָרַץ בלבדו בלי השם לשון, °חָרַץ לפלוני, התגרה בו בחריצת לשון: וימשוך לכעס שיהיה מתקוטט עם האנשים ויחרץ להם כמו שיעשו הכלבים אמונ' רמה ו ב. — ב) בהשאלה, חָרַץ משפט, חתך, פסק הדין, entscheiden; décider; determine: ויהי המלך עבר והוא (הנביא המתחפש) צעק אל המלך ויאמר עבדך יצא בקרב המלחמה והנה איש סר ויבא אלי איש ויאמר שמר את האיש הזה אם הפקד יפקד והיתה נפשך תחת נפשו או ככר כסף תשקול ויהי עבדך עשה הנה והנה והוא איננו ויאמר אליו מלך ישראל כן משפטך אתה חָרָצְתָּ מ"א כ לט-מ. ועי' עוד חֶרֶץ. — ופָעוּל חָרוּץ, חֲרוּצִים, דבר חָרוּץ, מָחלט, שָׁלֵם: כי אם יהיה עמך ישראל כחול הים שאר ישוב בו כליון חָרוּץ4 שוטף צדקה ישע' י כא. — ובמשמ' קבוע במדה: אם חֲרוּצִים ימיו (של האדם) מספר חדשיו אתך חקו עשית ולא יעבר שעה מעליו ויחדל עד ירצה כשכיר יומו איוב יד הו. — ועבר: בשעה שברא הקב"ה את עולמו חרץ ימיו של כל אחד ואחד תנחומא בחקותי א. — ג) *במשמ' העקרית, עשה חָרִיץ, חתך, סריטה: גבי שבת חפר חרץ נעץ אינו חייב אלא אחת ירוש' שבת ז ט ד. החופר החורץ הנועץ המדייר המעדר המזבל שם. ת"ר חרוצים היו קרשים וחלולים היו אדנים בבלי שם צח:. והיה עושה את האדנים חלולים וחורץ את הקרש מלמטה רביע מכאן ורביע מכאן בריתא דמלאכ' המשכן א. לפיכך אין חורצין חריץ בעת שסותמין ר"ח ערוב' קא.. מליאה (המגירה) פגימות וכשרוצים לחתוך קורה לשנים מוליכה ומביאה על גבה והפגימות חורצות אותה עד סופה ר"ש כלים יג ד. — ואמר המליץ: קללות נמרצת, גדירות פורצת, כמורג חורצת, גבעות עם הרים תשו' תלמידי דונש על תלמידי מנח'.

— נִפע', נֶחֱרַץ, נֶחֱרָצָה, נֶחֱרֶצֶת, — א) שחרצו את הדבר והחליטוהו, וכמו שֵׁם, נֶחֱרָצָה, דבר חָרוּץ, שאין לשנותו, שלא ישאר אחריו כלום: כי כלה וְנֶחֱרָצָה אדני יי' צבאות עשה בקרב כל הארץ ישע' י כג. אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם כי כלה וְנֶחֱרָצָה שמעתי מאת אדני יי' צבאות על כל הארץ שם כח כב. — כלה וְנֶחֱרָצָה נתכה עליו, באה עליו כליה ושמד: ועד כלה וְנֶחֱרָצָה תתך על שומם דני' ט כז, ועי' כָּלָה. — נֶחֱרֶצֶת, מלחמה נחרצת: ועד קץ מלחמה נֶחֱרֶצֶת 5 שממות שם כו. — ב) *במשמ' העקרית: בתולת הארץ כל שלא נחרץ בה מימיה ירוש' נדה  א מט.. כל עצם שבגלוי שנחרץ בו חריץ הרי זה מום והוא בכלל חרוץ האמור בתורה רמב"ם, ביאת המקדש ז יא. — ואמר המשורר: נמשלים הארצות לשוממות נחרצות, נחרצות כזקנה, אלמנה אביונה ראב"ע, אל אחד. 

— הִפע', °הֶחֱרִיץ, —  גזר כליה על: זרע קדש הַחֲרֵץ, חכמו קלי מרץ, גזור אצבע קרץ, כותב כתובת פרץ יוצ' שבת א חנכה, אין צור.