ד. חָרַשׁ

—  קל לא נהוג.

— הִפע', הֶחֱרִישׁ, — היה בהרוָחת נפש, היה שש ושמח, Gefallen finden, sich freunen; être charmé, se réjouir; br pleased, charmed:  יי' אלהיך בקרבך גבור יושיע ישיש עליך בשמחה יַחֲרִישׁ1 באהבתו יגיל עליך ברנה (צפנ' ג יז).



1 פרשו הקדמונים גם החריש זה במשמ' שתיקה ואמרו שכונתו אשתוק על פשעיך (ריב"ג ורד"ק ועוד), אך זה מקלקל המליצה פתאם בין שני קצות הפסוק, ולכן קצת החדשים סוברים כי שתי המלים האלו יחריש באהבתו נוספו אח"כ, ואחרים הגיהו יחדש, או ירחש, או כמחדש, וכדומה.  אך לפי הנוסחה המקובלה אין ספק כי כונת יחריש באהבתו היא כמו שני הפעלים של שמחה שמעבר מזה ומעבר מזה, ואין שום הכרח לאמר כי המלים נוספו, כי אמנם יש גם בערב' שרש דומה לזה, רק מסורס, במשמ' נחת רוח ושמחה, והוא שׁרח  شرح הרשום בהערה להשרש, ואנשׁרה اذشرح, במשמ' שרור شرورבערב', שהוא שמחה והרחבת הנפש.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים