1, ש"ז, מ"ר חִשְּׁבֹנוֹת, — מכונה, בפרט מכונת מלחמה לקלוע מרחוק אבני קלע גדולות וכדומה, Maschine, Wurf; baliste; =ta: ויעש (המלך עזיהו) בירושלם חִשְּׁבֹנוֹת2 מחשבת חושב להיות על המגדלים ועל הפנות לירוא בחצים ובאבנים גדלות (דהי"ב כו יה). — ובהשאלה, תחבולה ומזמה: ראה זה מצאתי אשר עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשְּׁבֹנות3 רבים (קהל' ז כט).
1 משק' קִלְּשׁוֹן, קִמְּשׁוֹן, ועי' הערה לקמן.
2 מפני שלא נמצא במקרא מ"ר מן חֶשְׁבּוֹן ולא מ"י מן חִשבנוֹת ובהיות שכמעט בפסוק אחד ובענין אחד (קהל' ז כז=כט) נמצא מ"י חֶשבון ומ"ר חִשְׁבנות, יש לשער אולי כי חִשׁבנות הוא מ"ר מן חֶשבון, ושכך אמרו אולי באמת בזמן ההוא בדבור החי ליחיד חֶשְׁבון ולרבים חִשְׁבֹנוֹת. אבל קצת קשה, כי לפי תנועת החית נראה כי ההברה חשבֹנות בחית חרוקה היא הקדומה, מזמן קודם שנשתנה החירק לסגול, ולפי הברת הבית נראה כי חשבון בבית דגושה היא היותר קדומה מזמן קודם שנתרככה הברת הבית. ולכן עדיף לקבל דעת רוב המדקדקים הקדמונ' והאחרונ' שהחליטו כי הן שתי מלים מיוחדות ומ"ר של חֶשְׁבּוֹן הוא חֶשבונות, ולמ"ר חִשבנות הניחו מ"י מיוחד. והנה אמר רד"ק בהשרשים שלו כי דגש השין בחִשּׁבֹנות לתפארת, אך לא באר בפרוש אם ביחיד מוכרת השין קמוצה או כמו"כ שואית. ורוב החדשים (גם Barth NB § 196 b) החליטוהו בשין קמוצה, רק בטכר (Bö. § 750) אמר שהשין שואית, כמו קלשון, וכמו שהחליט רד"ק גם קמשונים מן קמשון במם דגושה שואית, עי' זה הערך. ואולי דגש השין אינו לתפארת הקריאה כ"א לצין שהבית אחריה היא רפה, ונקבעה כך ההברה במלה זו, שהיא מזמן מאוחר, אחרי שכבר נהיה הבדל בהברת האות בין דגושה ורפויה, כדי להבדילה מהשם חשבון, ומפני שלא היה שמושה מצוי בלשון נשמר החירק בהויתו ולא נשתנה לסגול.
3 עי' הערה שלמעלה, וגם כאן אפשר לבאר חשבונות במשמ' מכונה אלא שהיא בהשאלה במשמ' תחבולה ומזמה, ממש כמו המלה machination בלעז.