פ"ע, עת' יַחֲשֹׁב, יַחֲשָׁב, תַּחְשֹׁב, תַּחְשְׁבוּ, תַּחְשֹׁבוּ, יַחְשְׁבוּ, יַחְשֹׁבוּ, יַחֲשֹׁבוּן, נַחְשְׁבָה, חֲשֹׁב, לַחֲשֹׁב, תַּחְשְׁבֵנִי, יַחְשְׁבֶהָ, — א) חָשַׁב האדם מַחֲשָׁבָה, נצטרף בדעתו ובשכלו צרופים שכליים אדות מושג מהמושגים, נדמה לו בדמיונו כך וכך, denken; penser; to think, בפרט חָשַׁב מחשבה על ואל פלוני, היה בדעתו וברצונו לעשות דבר מה לפלוני: ויאמר אליהם יוסף (אל אחיו) אל תיראו כי התחת אלהים אני ואתם חֲשַׁבְתֶּם עלי רעה אלהים חֲשָׁבָהּ לטבה בראש' נ יט-כ.  לכן שמעו עצת יי' אשר יעץ אל אדום ומחשבותיו אשר חָשַׁב אל ישבי תימן ירמ' מט כ.  ויאמרו לכו וְנַחְשְׁבָה על ירמיהו מחשבות שם יח יח.  ולא ידעתי כי עלי חָשְׁבוּ מחשבות נשחיתה עץ בלחמו ונכרתנו מארץ חיים שם יא יט. ולא יעמד כי יַחְשְׁבוּ עליו מחשבות דני' יא כה.  ותבך (אסתר) ותתחנן לו (לאחשורוש) להעביר את רעת המן האגגי ואת מחשבתו אשר חָשַׁב על היהודים אסת' ח ג. — וחָשַׁב לעשות דבר: ושאול חָשַׁב (במה שאמר לדוד שיתן לו את בתו במאה ערלות פלשתים) להפיל את דוד ביד פלשתים ש"א יח כה .  אולי ישמעו וישבו איש מדרכו הרעה ונחמתי אל הרעה אשר אנכי חשֵׁב לעשות להם מפני רע מעלליהם ירמ' כו ג.  חָשַׁב יי' להשחית חומת בת ציון איכ' ב ח.  אשר חָשְׁבוּ לדחות פעמי תהל' קמ ה. — וחָשַׁב דבר על פלוני, במשמ' חָשַׁד אותו בכך, היה בדעתו שפלוני עשה כך: ותאמר האשה (אל דוד) ולמה חָשַׁבְתָּה כזאת על עם אלהים ש"ב יד יג. — ב) חָשַׁב את פלוני לדָבָר, נדמה לו שפלוני הוא כך וכך: וירא יהודה (את תמר שישבה בפתח עינים על הדרך) וַיַּחְשְׁבֶהָ לזונה בראש' לח יה, חָשַׁב ונדמה לו שהיא זונה.  וחנה היא מדברת על לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע וַיַּחְשְׁבֶהָ עלי לשכרה ש"א א יג.  למה פניך תסתיר וְתַחְשְׁבֵנִי לאויב לך איוב יג כד.  גרי ביתי ואמהתי לזר תַּחְשְׁבֻנִי נכרי הייתי בעיניהם שם יט יה. — וחשב את פלוני בְדבר, במשמ' זו: ויחר עלי אפו וַיַּחְשְׁבֵנִי לו כצריו שם יא. — ג) חָשַׁב לו דבר פלוני כך וכך, שם לבו לדבר שעשה פלוני והחליט זאת לו כך וכך: והאמן (אברהם) ביי' וַיַּחְשְׁבֶהָ לו (אלהים) צדקה בראש' יה ו.  ויאמר (שמעי) אל המלך אל יַחֲשָׁב-לי אדני עון ואל תזכר את אשר העוה עבדך ביום אשר יצא אדני המלך מירושלם ש"ב יט כ.  אשרי אדם לא יַחְשֹׁב יי' לו עון תהל' לב ב. —  וסתם, הוא יַחֲשָׁב-לו, ישים דעתו לו, למעשיו, למעמדו, וישלם שכר בעד זה: ואני עני ואביון אדני יַחֲשָׁב-לי עזרתי ומפלטי אתה תהל' מ יח. — ד) חָשַׁב את פלוני, היה פלוני בעיניו נכבד ורב הערך: הנני מעיר עליהם את מדי אשר כסף לא יחְשֹׁבוּ וזהב לא יחפצו בו ישע' יג יז.  הפר ברית מאס ערים לא חָשַׁב אנוש שם לג ח.  איש מכאבות וידוע חלי וכו' נבזה ולא חֲשַׁבְנֻהוּ שם נג ג.  ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי יי' וּלְחשְׁבֵי שמו מלאכ' ג יו. — ואמר בן סירא: אל תחשובך במתי עם זכור כי עברון לא יתעבר ב"ס גני' ז יו. — חָשַׁב דבר לכך וכך, התנהג בו כאלו היה כך וכך: יַחְשֹׁב (הלויתן) לתבן ברזל לעץ רקבון נחושה איוב מא יט.  ירתיח כסיר מצולה ים ישים כמרקחה אחריו יאיר נתיב יַחְשֹׁב תהום לשיבה שם כג-כד. — ה) חָשַׁב, וחָשַׁב מחשבות, עִיֵּן בדבר והתבונן בו כדי לדעת איך לעשותו, כדי לדעת לעשות דבר חדש דבר של תחבולה ומכונה: ואמלא אתו (את בצלאל) רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה לַחְשׁב מחשבות לעשות בזהב ובכסף ובנחשת ובחרשת אבן למלאת ובחרשת עץ שמות לא ג-ה.  ואת המשכן תעשה עשר יריעת שש משזר ותכלת וכו' מעשה חשֵׁב תעשה אתם שם כו א.  עשי כל מלאכה וחשְׁבֵי מחשבת שם לה לה.  ויעש בירושלם חשבנות מחשבת חוֹשֵׁב להיות על המגדלים ועל הפנות דהי"ב כו יה.  הפרטים על פי הנבל כדויד חָשְׁבוּ להם כלי שיר עמו' ו ה, המציאו והכינו. — ומצוי בתו"מ ובסהמ"א: חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה ברכ' ו..  מי גשמים שחשב עליהם להדיח את האיצטרובלין ב"ב סו:.  שבעלה (של הנואפת) חושב בו (בהממזר) שהוא בנו ומנחילו עם בניו מד"ר במד' יא.  שכל גזילות שגוזלין לישראל אין חושבין עצמם עון אלא חושבין שכל מה שעושין להם מן היושר שם י.  אמר הקב"ה אני חשבתיה לטובה והם חשבו לרעה סוט' לה.. — וחשב בדעתו: עמד המלך וחשב בדעתו אמר העבדים שלי והשפחות שלי מוטב שאשיא עבדי לשפחותי שלי מד"ר במד' כב.  ואין לך שפל רוח יותר מרודף שלום וחשוב  בדעתך איך הוא רודף שלום אם אינו שפל רוח כלה רבתי ג.  תן דעתך עד שיצא מפיך חשוב מעשיך בדרך ארץ ותן שכר לפסיעותיך דא"ז ג. — ואמר המליץ: ואם שכיר יהי לך ועבדך חשוב אותו כאלו הוא ילדך רה"ג שערי מוס'. — ו) *עשה חֶשְׁבּוֹן, rechnen; faire le compte; to count: ואם אמרו גדולים (שבבנים) אין אנו יודעים חשבונות שחשב1 אבינו עמך פטורין ב"ק קיב..  אמר לו (הונגטיס לריב"ז) משה רבכם או גנב היה או לא היה יודע לחשוב א"ל למה אמר לו הונגטיס מפני שהיו כ"ב אלף בכורות ועוד וכו' מד"ר במד' ד. — ופָעוּל *חָשוּב, הדבר חָשוּב כך וכך, הוא כאִלוּ היה כך: ויום אחד בשנה חשוב שנה ר"ה ב:.  ד' חשובין כמתים עני ומצורע וסומא ומי שאין לו בנים נדר' סד:.  לעולם יהו כל בני אדם חשובין לפניך כלסטים והוי מכבדן כר"ג דא"ר ה. — ואמר המליץ: דעה צורך בלב שלם ודע כי מעשיך הישרים חשובים על אלהיך כמלוה ר"ש הנגיד בן משלי. — *ואדם חשוּב2, דבר חשוּב, נכבד, רב העֶרך: אתה אומר אנכי אלהי אביך אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב שומע אני כי כל הקודם בדבר הוא חשוב מחברו מכי' בא, פתיח'.  לאדם שנשא אשה על אשתו חשובה ממנה אין מתקנאה בה ע"ז נה..  הוי קטן בעיני עצמך יהי חלקך ברוך לעולם עין טובה ונפש חשובה ילמדך לשונך לומר איני יודע שמא תתבדה כלה רבתי ה.  שאינו דומה מבייש נערה חשובה וממשפחה מיוחסה למבייש קטנה עניה בזויה רמב"ם, נער' בתולה ב ד. — ודבר' לא בע"ח: עלשין חשובות  הן ירוש' שבי' ז ב.  מריבת הים והיבשה מי היא יותר חשובה ודרושה ר"י חריזי לד.  שיש ליהודים חקים ומשפטים צדיקים ומדות חשובות כמו הנדיבות והצדקה והרחמנות שבט יהוד' ז. — וחשוב לדבר, הוא חשוב וכדי שיהיה כמו הדבר הזה: ר"ג אומר (תמרות של תלתן) חשובות הן לאוכל ורבנן אמרו אין חשובות לאוכל ירוש' מעשר' א א.

— נִפע', נֶחְשַׁב, עת' יֵחָשֵׁב, — א) נחשב הדבר לו כך וכך, ונחשב הדבר כך וכך, היה הדבר הזה בעיניו או בעיני כל כאלו היה כך: הלא נכריות נֶחְשַׁבְנוּ לו כי מכרנו ויאכל גם אכול את כספנו בראש' נא יה.  כל הגוים כאין נגדו מאפס3 ותהו נֶחְשְׁבוּ לו ישע' מ יז. — ובפרט עם כ הדמיון: פרסות סוסיו כּצר נֶחְשָּבוּ וגלגליו כסופה שם ה כח.  אכתוב לו רבו תורתי כמו זר נֶחְשָׁבוּ הוש' ח יב.  הן גוים כמר מדלי וכשחק מאזנים נֶחְשָׁבוּ ישע' מ יה.  כקש נֶחְשָׁבוּ תותח וישחק לרעש כידון איוב מא כא.  מדוע נֶחְשַׁבְנוּ כבהמה נטמינו בעיניכם שם יח ג. כי עליך הרגנו כל היום נֶחְשַׁבְנוּ כצאן טבחה תהל' מד כג.  הפככם אם כחמר היצר יֵחָשֵׁב כי יאמר מעשה לעשהו לא עשני ויצר אמר ליצרו לא הבין ישע' כט יו. — ונחשב לְדבר, כמו כְדבר: הלא עוד מעט מזער ושב לבנון לכרמל והכרמל ליער יֵחָשֵׁב שם יז.  בני ציון היקרים המסלאים בפז איכה נֶחְשְׁבוּ לנבלי חרש מעשה ידי יוצר איכ' ד ב. — ונחשב עַל דבר במשמ' זו: ובתי החצרים אשר אין להם חמה סביב עַל שדה הארץ יֵחָשֵׁב גאלה תהיה לו ויקר' כה לא. — ב) נֶֶחְשַׁב הדבר, היה הדבר חשוב בעיני כל, ורב הערך: כסף לא נֶחְשָׁב בימי שלמה למאומה מ"א י כא.  חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נֶחְשָׁב הוא ישע' ב כב.— °אדם נחשׁב, ודבר נחשב, כמו חשׁוּּב: ואני שאלתי אחד מהנחשבים מחכמי התורה במקצת מה שזכרתי לך הקד' חו"ה.  אם תעזוב המים העבים זמן רב לא ישקע מהם דבר נחשב קאנון א ב ב יו. — נחשׁב הדבר לפלוני כך וכך, נתקבל הדבר מפלוני כאלו היה כך וכך: וְנֵֶחְשַׁב לכם תרומתכם כדגן מן הגרן במד' יח כז.  בהרימכם את חלבו ממנו וְנֶחְשַׁב ללוים כתבואת גרן וכתבואת יקב שם ל. — ונחשב הדבר לפלוני, הסכימו כאלו עשה פלוני: ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה המקריב אתו לא יֵחָשֵׁב לו פגול יהיה ויקר' ז יח. איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב וכו' ואל פתח אהל מועד לא הביאו וכו' דם יֵחָשֵׁב לאיש ההוא דם שפך שם יז ג-ד.  מברך רעהו בקול גדול בבקר השכים קללה תֵּחָשֵׁב לו משלי כז יד. — ונחשב לו לדבר: ויפלל (פינחס) ותעצר המגפה וַתֵּחָשֵׁב לו לצדקה לדר ודר תהל' קו ל-לא. — ונחשב על דבר, לדבר, הוא שיך להדבר: מן השיחור אשר על פני מצרים ועד גבול עקרון צפונה לכנעני תֵּחָשֵׁב יהוש' יג ג.  כי גם בארות תֵּחָשֵׁב על בנימן ש"ב ד ב.

— התפ' הִתְחַשֵּׁב, — א) התחשב בדבר, כמו נפע' היה בחשבון הדבר, היה שיך לו: כי מראש צורים אראנו (את עם ישראל) ומגבעות אשורנו הן עם לבדד ישכן ובגוים לא יִתְחַשָּׁב במד' כג ט. — ובמשמ' זו במשנה: אמר ר"ע יש לי חמשי השפוד התחוב באהל וכו' אמרו לו אין האהל מתחשב אהל' א ג. — ב) היה אדם חשוב, נכבד, angeschen S.;être distingué; be distinguished: מרחץ שהוסקה בתבן או בקש של שביעית מותר לרחוץ בה ואם מתחשב4 הוא הרי זה לא ירחוץ שבי' ח י. — ובמשמ' הקפיד ונתן דעתו: לא ישא אדם ויתן עם הגוי ביום אידו ולא יקל עמו את ראשו ולא ישאל בשלומן במקום שמתחשב תוספתא ע"ז א ב. — ובמשמ' °התגאה, עשה א"ע חשוב: מי שמתחשב על בני אדם אינו מבין עניני הזמן מבח' הפני' 60. — ג) °חשב וחשב בנפשו בדבר מהדברים, nachdenken; reflêchir; meditate: ויפול אברהם על פניו להתבודד ולהתחשב בדבר ההוא באופן שלא יטרידוהו הדברים החמריים המושגים בחושים ר"י אברבנל, לך לך, ויהי אברהם. — והשתמשו הסופרים החדשים בדבור התחשב עם דבר לפי לשונו, הלעז במשמ' השגיח בדבר, שם לבו להדבר.

— פֻעל חֻשַּׁב, — א) שחִשְבו בדבר, ובמשמ' מדֻמה, שנמצא רק בדמיון, במחשבה: ותכלית הענינים ההם (רכיבת ימים ולמוד חכמות) מחושבים לא הכרחיים מאזני צדק לאלגזלי 67.  ולפיכך כשהשמש על האופק יחצוב האופק העגולה המחושבת בלב חציה מאיר אלדבי שבי"א ב ד. — ובמשמ' עסוק במחשבות: והמחושב או הדואג לא יטחן המעט קל העכול תרגום גלינוס כ"י פריז. — ב) °ממון מְחוּשָׁב5 ממון בעין, במזומנים, שנותנים תכף ומיד: הנותן לחברו ד"מ מאה זהובי' מאלו הפתקי' כדי שישלם לו אחר עבור שנים או שלשה חדשים מאה זהובים במעות מחושבים היש חשש איסור שמש צדקה, א' מורפ' א.  מקץ ימים נפלה קטטה בין בעלה רבקה ואחיו ובסבת קטטה זו באתה רבקה ברצון בעלה וברצונה לב"ד לטעון מאת אחי בעלה שיחזיר תשע אלפים פוצי מחושבים שנתנה בתפוסת הבית עמנ' חי ריקי, שו"ת אדר' אליהו ח.  ואם לא תרצה (האלמנה) לעמוד עמהם (עם החורגים) שיתנו לה מדי חדש בחדש די ספוקה במעות מחושבים בכ"כ סך מעות לכל חדש שם כד.