1, ש"ז, מ"ר חֲשָׁבִים, — כעין חגורה מקֹשטה יהדק בה אדם לבוש על גופו, בפרט באופן שקצהו האחד שיושם על הכתף הימנית תעבר מאחור מתחת לבית השחי של יד השמאלית וקצהו השני מהכתף השמאלית תעבר מתחת לבית השחי הימני ויקשרו שני קצותם יחד על החזה, זה בזה, geschm. Gürtel; ceinture ornée; adorned girdle: וְחֵשֶׁב2 אפדתו אשר עליו (על האפוד) כמעשהו ממנו, היה זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר שמות כח ח. ועשית שתי טבעות זהב ונתתה אתם על שתי כתפות האפוד מלמטה ממול פניו לעמת מחברתו ממעל לְחֵשֶׁב האפוד ולא יזח החשן וכו' מעל האפוד שם כח. והלבשת את אהרן את הכתנת ואת מעיל האפד ואת האפוד ואת החשן ואפדת לו בְחֵשֶׁב האפד שם כט ה. ויתן עליו (משה על אהרן) את האפד ויחגר אתו בחשב האפד ויאפד לו בו ויקר' ח ז. — ואמר המשורר במליצה: ואם כנור ואם מחול ועוגב בקול נוסדו והיו לאחדים בחין שרות כוללות חן וחבוקות כלי שירים כאם חובקה ילדים, ערבות קול ומנעימות זמירות בחשב חן וכל יופי אפודים מרימות קול עלי הרי בשמים בלי מורא ומבלתי פחדים לקו"ק נג.
1 לא נתברר מקורו, ואולי כמו בערב' ושׁאח وشاح ועי' הערה שלקמן.
2 ת"א השבעים והולגתה תרגמו במשמ' מלאכת חֹשב ואריגה, הפשיטא המיאן, רסע"ג שפשג וכן ריב"ג, וגם החדשים כמו"כ במשמ' מלאכת אמנות, וביחוד לפי הענין חגורה. ואולם קצת קשה למה נקראה כך דוקא החגורה והלא גם כל שאר הכלים שנזכרו בענין היו כלים מלאכת חשב. והנה, בין שמות החגורה בערב' יש השם ושׁאח وشاح אך אין בערב' שרש ושׁח באיזו משמ' שנוכל לאמר שממנה נסתעף השם ושאח לחגורה, ואין גם פעלים מצרוף ושח זולתי הפעל הנגזר מהשם ושאח, ולכן יש לשער כי זו מלה שאולה בערב'. וסמך לזה עוד שהיא לא מלה ערב' מקורית, ממה שהזכיר אבן שידה שבשם הפעולה אומרים אלתפשק ואלתושח, מוכח שפקפקו בהכתיב העקרי של מלה זו. ואולי הוא השם חֵשב שאנו עוסקים בו, ואלי גם בעבר' אינו עברי בעקרו מהמושג חשב במשמ' אריגה, אלא שאול הוא בשתי הלשונות מאיזו לשון אחרת ובכל אחת מהן נשתנה קצת צרוף האותיות לפי רוחה של הלשון. ואין לברר איזו היא הצורה העקרית לפי הלשון שממנה בא השם הזה לשתי הלשונות, העברית והערב' יחד. ואולי העקר היה ושׁאח, ונשתנה בעברית לחֵשב בכח מדרש מלים המוני, מפני הדמיון עם הפעל חשב במשמ' אריגה. ונרויח בזה שנוכל לקבוע ביחוד מהותו של החשב וצורתו ואופן השמוש בו, כי השם ושאח מבואר היטב בכל פרטיו בהמלונים הקדמונים הערבים, וז"ל אלגוהרי בהצחאח: אלושׁאח באלכשר שי יגשג' מנ אדימ עריצ'א וירצע באלגוהר ותשדה אלמראה בינ עאתקהא וכשחהא, ע"כ, ובעבר' ושאח בוו חרוקה דבר יארג מן עור רחב ויקבעו בו פנינים וכדומה ותהדקו האשה בין כתפותיה ובין חלציה. וביותר באור אבן שידה בערך לבושים מחצץ ד צח: ולא יכונ אלושאח ושאחא חתי יכונ מנט' מא בלולו או ודע, ע"כ, ובעבר': ולא יהיה הושאח ושאח עד שיהי חרוז בפנינים או צדפים. ובאר שם אבן שידה בפרט אופן לבישת הושאח ואמר: אלתפשק ואלתושח ואחד והוא אנ יתושח באלתוב ת'ם יחרג' טרפה אלד'י אלקאה עלי ימינה מנ תחת ידה אלישרי וטרפה אלד'י אלקאה עלי עאתקה אלאישר מנ תחת ידה אלימני ת'ם יעקד טרפיהמא עלי צדרה, ע"כ, ובעבר': תפשק ותושח הכל אחד והוא שישים הלבוש ואח"כ יוציא הקצה שהטיל על ימינו מתחת לידו השמאלית והקצה שהטיל על כתפו השמאלית מתחת ידו הימנית ואח"כ יקשר שני קצותיו יחד על חזהו. וכעין זה גם בלשאן אלערב, בדבר מהותו וצורתו של הושאח ואופן לבישתו, וכל במקור נדפס 'יוכל' זה נאת מאוד לפי הענין בדבר חשב האפוד.