°ש"נ, מ"ר חֲשׁוּקוֹת, —  א) אשה שאיש חשק בה, Geliebte; bien aimée; maîtresse, sweetheart, paramour:  ואת יותר יפה מחשוקתו של שלמה (ראב"ע) 1 שה"ש ד א).  כמו חשוקה יפת עין,  ורוק פיה יין (ר"י חריזי, תחכמוני כז).  שתכלית חשק בעלי חיים זה עם זה הוא נמצא כחושק עם חשוקתו (מלמ' התלמיד', חיי שרה).  למלך שיש לו חשוקה בשוק של בורסקי שיש בה כל מיני ריח רע ואין כבודו של מלך לעבור בה אבל בשביל אותה חשוקה עובר  בה (צרור המור, בחוק' קו).  אחי יש לו חשוקה שהוא מזנה עמה (שבט יהוד' ז).  ראובן נשבע שכל ימי חיי דינה אשתו לא יקח שום אשה להיות חשוקתו או פלגשו (שו"ת ריב"ש שצה).  וחושק עם חֲשׁוּקָה בין ערגות בשמים רוכבים יחדו צמדים (עמנ', מחבר' ט).  אשביעך באילות ובצבאות, לחבר שיר כאשר יאות, ואשלחנו אל הצביה חשוקתי, כי היא לבדה בזמן תשוקתי (שם כ).  הריאה היא המלכה אשת המלך כי היא חובקת הלב כחשוקה שחובקת לחשוק (מ' אלדבי, ש"א ד).  ילמד אדם מאיש שיש לו חשוקה וקבע לה זמן שיבא עליה באשמורת הבוקר שאז אין בעלה אתה בבית לא יאחר רגע (שבט מוס' כז).