*, חשאי, ש"ז, מ"ר חֲשָׁאִים — שתיקה, בַּחֲשַׁאי, בשתיקה, בסתר, בסוד, heimlich; en secret; in secret: שתי לשכות היו במקדש אחת לשכת חשאים ואחת לשכת הכלים לשכת חשאים יראי חטא נותנים לתוכה בחשאי ועניים בני טובים מתפרנסים מתוכה בחשאי (שקל' ה ו).  רחם שמכניסין בו בחשאי מוציאין ממנו בקולי קולות (ברכ' יה:).  התקינו שיהו אומרים אותו בחשאי (פסח' נו.).  משל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה אם תאמר יש לה גנאי לא תאמר יש לה צער התחילו עבדיה להביא בחשאי (שם).  על מה קטורת מכפרת על לשון הרע יבא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי (יומ' מד.).  אם הפקיד אדם לידך אונקיא של כסף בחשאי וחזרת לו ליטרא של זהב בפרהסיא זו גניבה (מד"ר בראש' יז).  אמר לו (ר' מאיר לכותי אחד) נאמן אחד בעירנו והכל מפקידין אצלו בחשאי והוא מחזיר להם בפרהסיא בא אחד והפקיד אצלו בפרהסיא היאך יחזיר לו או בחשאי או בפרהסיא לא בפרהסיא (שם קהל', ברכות הטובה), — ומצוי בסמה"א.