°, ש"נ, — שה"פ מן חָשַׁק:  בג' לשונות של חבה חבב הקב"ה את ישראל בדביקה בחשיקה ובחפיצה (מד"ר בראש' פ). —  ואמר המשורר:  ורוה חרבך מדם בני איש ולא תשמע אליהם קול נאקה, ולא תחמול עלי קטן וגדול ותאמר כי בזה יש לי חשיקה (ר"ש הנגיד, פני תבל).  ואם תשך נשיכתך נשיכה, ואם תשק נשיקתך נשיקה, באנשים אשר אין לך ולי בהם חשיקה (הוא, ידידותך).