1 עי' הערה לקמן.

2 לא נתברר משמע' שתי המלים האלה חשקים וחשרים בדיוק.  לפי תרגום השבעים נראה כי בנוסחה שלהם היתה רק אחת משתי המלים האלה, לא ידוע איזו מהן, ומלה זו תרגמוה בפרגמטיה, בכונ' מלאכה.  בהולגתה יש שתי המלים, והן מתורגמות הראשנה canthi, ר"ל העגול העליון החיצון, והשניה modioli, ר"ל  הנקבות שבה סובב הקטב, ואם נניח שהיה גם בנוסחה של הולגתה המלה הראשנה חשקים והשניה חשרים, כמו בהנוסחה המסורה, יש לנו פרוש מהזמן ההוא לכ"א משתי מלים אלו, אך אין לברר אם שמע הירונ' פרוש זה ממוריו היהודים או זו סברת הכרס שלו.  ת"י תרגם וחופיהן וכבושיהן, אפס במשמ' אלה שתי המלים הארמיות בעצמן יש לפקפק, ורק דרך השערה פרשון בעלי המלונים.  הסורי תרגם חשקיהם וחשריהם:  צבתיהן ושופריהן, ר"ל קשוטיהם ויפוייהם.  וקצת במשמ' זו גם הערבי:  שושנהא וגרגשהא, וכעין זה גם ריב"ג, אמר וז"ל:  וחשקיהם וחשריהם זח'רפתהא וארהאפהא יריד רוושהא אלרקאק אלמרהפא אלגאתיה והו מג'אנש לקול אלערב חשׁרת אלשנאנ אי רקקתהא ולקולהמ איצ'א למא לטפ מנ אלאד'אנ ומנ קדר ריׁש אלשהאמ חׁׁשר בפתח אלחא ואשכאנ אלשינ, ע"כ, ובעבר':  וחשקיהם וחשריהם קשוטיהם וחדודיהם ר"ל ראשיהם הדקים המחודדים, והוא דומה למה שיאמרו הערב' חשרת אלשנאנ דקותם ולמה שיאמרו כמו"כ להרך מן האזנים ונוצת החץ חשׁר בפתח החית ונחות השין (כל זה נשמט בתרגומו של ר"י א"ת).  גם ריב"ג פרש איפוא שתי המלים האלה לא במשמ' של חלקי האופן, אלא במשמ' יפוי וקשוט בכלל.  ואעפ"י שהסתיע ריב"ג בזה מלשון  הערב', רגלים לדבר כי שתי המלים שמשו בלשון החיה באמת במשמ' חלקי האופן, כי שתי המלים שלפניהן, ידותם וגביהם, שאין ספק בדבר כי הכונה בהן לשני חלקי האופן, מעידות על חשקיהם וחשריהם כי גם הם שמות לשני חלקי האופן.  וכן פרש רש"י, אלא שהוא פרש חשקיהם:  הם עגולים סביב שהוא קישורן וחשריהם זרועות האופנים התחובים מגביהם לחשוקיהם שקורין רייש בלעז, והוא rais בצרפתית.  רד"ק אמר:  חשקיהם הוא ענין כבוש והדוק וחשריהם ענין קשירה, ע"כ ולא סיים הדבר בדיוק.  ורלב"ג:  כי חשקים הם הנקבות שהידות תחובות בהם, וחשרים כמו רש"י, השלבים שבין הנקבות והעגול החיצוני, וכן ר"י אברבנאל.  העולה מכל זה הוא, כי מהתרגומים הקדמונ' רק הירונ' פרש את שתי המלים האלה במשמ' חלקי האופן, ויחס לחשק משמ' העגול החיצון ולחשר משמ' הנקבות שבו תחובות הידות, ומהמפרשים פרש כך רש"י, וגם הוא יחס לחשק משמ' העגול החיצוני אלא שלחשר יחס משמ' האצבעות שבין העגול החיצוני ובין המרכז, ורלב"ג ור"י אברבנאל שיחסו לחשק משמ' המרכז יחסו גם הם לחשר משמ' האצבעות.  ובכן, במשמ' השם חשק מסכימים הירונ', שאולי הוא הפרוש שקבל ממוריו היהודים, ורש"י, ובמשמ' השם חשר מסכימים רש"י ורלב"ג ורי"א. ואעפ"י שלא נתברר יסוד אמתי למשמעות אלו להמלים האלה ואין להן דמיון בלשון ערב', שהיא משתמשת להחלקים האלה במלים אחרות, וכמו כן לא באו המלים האלה במשנה במקום שמדובר שם על אופני העגלה, וברור הוא כי בזמן המשנה לא השתמשו המדברים עברית יותר במלים האלה, בכל זאת כדאים הם תרגומו של הירונ' ופרושו של רש"י להמלה חשק ופרושם של רש"י ושל רלב"ג ורי"א להמלה חשר, להחליט משמ' שתי המלים האלה והשמוש בהן.