חָשָׂךְ
1 ש"ז, — הֵפסק: רדה באף גוים מרדף בלי חָשָׂךְ2 (ישע' יד ו). — ואמר המשורר: חלפה עת הפלאות ימי עולם עברו, נפלאות לא יֵעשו השמים סוגרו, הארץ עומדת ממקומה לא תמש, מורדף בלי חָשָׂךְ ילך לו השמש (יל"ג, ושמחת בחגך).
1 משק' דָבָר, ועי' הערה לקמן.
2 הקדמונים ראו בזה עבר, אך לפי המליצה יותר נכונה דעת קצת החדשים שהוא שֵׁם למושג מפשט, כמו דָבָר. וקצת החדשים אמרו שהוא מקור ונקדוהו חֲשׂךְ.