חָשָׂךְ

1  ש"ז, — הֵפסק:  רדה באף גוים מרדף בלי חָשָׂךְ2  (ישע' יד ו). — ואמר המשורר:  חלפה עת הפלאות ימי עולם עברו, נפלאות לא יֵעשו השמים סוגרו, הארץ עומדת ממקומה לא תמש, מורדף בלי חָשָׂךְ ילך לו השמש (יל"ג, ושמחת בחגך).



1 משק' דָבָר, ועי' הערה לקמן.

2 הקדמונים ראו בזה עבר, אך לפי המליצה יותר נכונה דעת קצת החדשים שהוא שֵׁם למושג מפשט, כמו דָבָר.  וקצת החדשים אמרו שהוא מקור ונקדוהו חֲשׂךְ.

חיפוש במילון: