טוּף
°, פ"י, טַפְתִּי, — טָף המשכב במור וכדומה, כמו נף: קרצתי דצתי באומרים טפתי1 נפתי במורים, קלקתי שמנים שמרים (ר"ש בר"י, יוצ' א פסח, אור ישע).
1 מכל הפרושים הרבים שנתנו מפרשי הפיוטים למליצה זו, היותר מתקבל על הדעת הוא הפרוש האומר כי מורים הוא מ"ר מן מור ואהלות, וטפתי הוא פעל נרדף לנפתי, אולי במקום הטפתי וכמו נפתי משכבי מור ואהלות.