* 1, ש"ז, מ"ר טְחוֹלִים, — אבר בשרי דמי מהאברים הפנימיים של גוף בע"ח, Milz; rate; milt : ניטל הטחול ניטלו הכליות ניטל לחי התחתון (חול' ג ב).  דם הטחול דם הלב דם ביצים (כרית' ה א).  קנה מוציא קול ריאה שואבת כל מיני משקין כבד כועס מרה זורקת בו טפה ומניחתו טחול שוחק קרקבן טוחן (ברכ' סא:).  טחול יפה לשינים וקשה לבני מעים (שם מד:).  כולן (כל הרצים של דוד) נטולי טחול וחקוקי כפות רגלים היו (סנה' כא:).  קרום שעל הטחול אסור (חול' צג.).  אסרתי לך אשת איש התרתי לך את השבויה וכו' את הדם התרתי לך טחול (מד"ר ויקר' כב).  הטחול יכון מכונו בצד השמאלי בתוך גוף האדם כספוג שהוא מלא מים קרים והוא עומד כאיש מלחמה בצד השמאלי להלחם בקרתו עם המוקשים הניצבים למולו בצד הימני שהם יכולים להמית בחומם (אסף הרופא 25).  כי הטחול  אויב הוא לכבד והוא כשוכן בתוך עיר מצור אשר נסגרו מבואותיה ואין לצאת ולבוא כי אם בשער אחד כן הטחול בזמן שהמים מגיעים אליו בעת צמאת האדם הוא שותה אותם כספוג שם. כי כח הטחול חם (צ"ל קר) כקרח וככפור והוא מקום המררה השחורה (שם 4). ולולי חומם של כליות לא היה הגוף עומד מפני קרתו של טחול (שם). וטחול העוף עגול כמו עינב ואינו כטחול בהמה (רמב"ם שחיט' י י). — °עשב הטחול, הוא חרול: ורפואה פרטית בו (במי שחלה בחלי הטחול) היא אורטיקה וקראו אותו ההמון עשב הטחול (ר"י צהלון, אוצה"ח ט ד).