*, טייב, פ"י, בכנ' טִיְּבוֹ, טִיְּבָהּ, — עשה טוֹב, ובפרט טִיֵּב את האדמה, התקין אותה בחרישה כראוי לזריעה, d. Feld meliorieren; meliorer le sol; improve a field : טייבה (את השדה) ומת בנו מותר לזרעה טייבה ומכרה אסור לזרעה (ירוש' שבי' ד לה:).  טייב בזמן זה מהו (שם).  — ואמר הפיטן: זבדני זבול ארמון, טִיֵּב יושבי אמון, כפלח הרמון (יוצ' א' פסח, אהבוך).  טִיֵּב מאורות אחד להמעט זמן, טבעו יצא להתחדש נאמן (שבת אחר שבוע', אדיר).  טירתך הושמה לעיים, טַיְּבָהּ בחומות בנוים, כי טוב חסדך מחיים (סליח' צו"ג, אורך).

—  נִתפע', נִטַּיֵּב, נִטַּיְּבָה, — שטִיְּבוּ אותה: שדה שנקוצה תזרע במוצאי שביעית שנטייבה או שנדיירה לא תזרע (שבי' ד ב).  שדה שנטייבה ב"ש אומרים אין אוכלין פירותיה בשביעית ובית הלל אומרים אוכלין (שם).  שדה שנטייבה אין מקיימין אותה בשביעית איזו היא שדה שנטייבה כל שבני אדם חורשין חמש והוא חורש שש (תוספתא שם ג י).