, ש"נ, —  שה"פ , כמו *טחינה:  וסגרו דלתים בשוק בשפל קול הַטַּחֲנָה  (קהל' יב ד). — והשתמשו במלה זו במשמ' זו:  ויש לי אבן טחנה שטוחנין בה עפר הזהב והכסף ומטה של עץ הנקראת דכה (תשו' הגא', הרכבי 186). — ובמשמ' אבן הרחים:  בפלח תחתית רוצה הטחנה התחתונה מפני שהיא בקע העליונה (השרשים לריב"ג, פלח). — ומצוי השמוש במלה זו בספרות החדשה במשמ' בית רחים, בין מוכן לטחינה.