, פ"י, טָחֲנוּ, יִטְחַן, טַחֲנִי, טָחוֹן, —  טָחַן חִטִּים וכדומה ברֵחים, דקק אותם בין אבנים סובבות זו על זו ועשה מהם קמח, mahlen; moudre; to mill: שטו העם ולקטו וְטָחֲנוּ ברחים או דכו במדוכה (במד' יא ח).  קחי רחים וְטַחֲנִי קמח (ישע' מז ב).  — ובתו"מ: הבורר והטוחן והמרקד והלש והאופה (שבת ז ב).  אלו מלאכות שהאשה עושה לבעלה טוחנת ואופה ומכבסת מבשלת ומניקה את בנה (כתוב' ה ה).  כברה לכבור בה חול ריחיים לטחון בה סממנין (ירוש' שביע' ה לו.). שכן דרך הכהנים להיות טוחנין מדומע לתוך בתיהן (שם ערל' א סא:).  ואם אין לו מה יאכל קוצר ומעמר ודש וזורה ובורר וטוחן (מו"ק יב:).  טוחנין במועד לצורך המועד (שם).  המוליך חטים לטחון ולא לתתן ועשאן סובין (ב"ק צט:). —  ובמשמ' כתת דבר לרסיסים דקים, zerstossen; pulveriser : ויקח את העגל אשר עשו וישרף באש וַיִּטְחַן עד אשר דק (שמות לב כ).  ואכת אתו טָחוֹן היטב עד אשר דק לעפר (דבר' ט כא).  — וזיתים וכדומה: אף טוחן הוא (הזיתים) בבית הבד ומכניס לבודידה (שבי' ח ו).  שלשה זיתים הן ובהן שלשה שלשה שמנים הזית הראשון מגרגרו בראש הזית וכותש וכו' חזר וטחן וטען זה שלישי  (מנח' ה ד).  דורכים את עבטו (של האבֵל) וזולפים את יינו וגפים חביותיו וזיתיו הפוכין ושנויין טוחנן כדרכן (ירוש' משק' ב א).  וכונסו (את הזית) לבית הבד וטוחנו בריחים ונותנו בסלין ושמן היוצא ממנו זה היה ראשון (מנח' פו.).  — והקֵבה את המזון: קנה מוציא קול ריאה שואבת כל מיני משקין כבד כועס מרה זורק בו טפה ומניחתו טחול שוחק קרקבן טוחן (בברכ' סא:).  שהמאכל הולך אל הבטן אל תעלה מוכנת על קו ישר אין בה עקום ולא עוות והוא הושט אח"כ טוחן אותו הבטן (חו"ה, הבחינ' ה).  — והשׁנּים את המזון: ואם יאכל האדם במהרה ולא יטיב לטחון מאכלו בשיניו כי ימהר לבלענו טרם יטחון בטוחנותיו גם זה מוקש גדול הוא בכל הגוף (אסף הרופא 13).  — ובמליצה: הרואה את ר"ל בבית המדרש כאילו עוקר הרים וטוחנן זה בזה (סנה' כד.).  צרעה ואשתאול שני הרים גדולים היו ועקרן שמשון וטחנן זה בזה (סוט' ט:).  — ובהשאלה, טָחַן פניו של פלוני, התנהג אתו בקושי, העליבו, חמסו: מלכם תדכאו עמי ופני עניים תִּטְחָנוּ (ישע' ג יה).  — °טחוּני פנים, ואמר המליץ: כי לא נכון להוכיח מרי נפש ולא לגעור בדוי לבב ולא לדחוף טחוני פנים כי במצוק ידברו ובמרירות יביעו (אגר' מנח' לחסדאי).  — ובהשאלה להאשה הנבעלה: אם נפתה לבי על אשה ועל פתח רעי ארבתי תִּטְחַן1 לאחר אשתי ועליה יכרעון אחרין (איוב לא ט=י).  — והאיש הבועל: ואדני זקן רב יהודה אמר טוחן ואינו פולט (מד"ר בראש' מח).  יש לך אדם טוחן ואינו פולט (פסיק' זוט' מה עג).

— נִפע', * נִטְחַן, — שטחנו אותו: אין נותנין חיטין לריחים של מים אלא כדי שיטחנו כל צורכן מבעוד יום (ירוש' שבת א ד).  טחנו (את הלוז שבשדרה) ברחים ולא נטחן שרפו באש ולא נשרף נתנו במים ולא נמחה (מד"ר בראש' כח).  החטים צריכים להטחן והחרדל והתרמוסין צריכין להמתק (שם אסת' א א).  כל מה שנברא בששת ימי בראשית צריך תיקון וכו' החיטין צריכין ליטחן אפילו אדם צריך תיקון (פסיק' רבתי כג).

— הִפע', * הִטְחִין, — עשה שיטחן: יש מאכיל לאביו פסיוני וטורדו מן העולם ויש מטחינו בריחים ומביאו לחיי העולם הבא (קדוש לא.).  סימא את עינו נותן לו דמי עינו ושבת רואין אותו כאילו הוא מטחינו ברחיים (ב"ק פה:). לכשיזקין מטחינו ברחיים בשבת (ע"ז טז.).