טַיָּד
*, ש"ז, מ"ר טַיָּדִים, טיידים, — מליץ טוב, מדבר בזכות אדם, Verteidiger; défenseur; defender : כל ימיהם של ישראל לא היה להם טיידים1 טובים כמשה ואליהו (מפרש המחזור, בשם מדרש).
1 העיד בעל פסקי תוספות למדות א ג כי השם טַיָּד היה רגיל בדבור בבית ראשי הגולה במשמ' פיטן: הני טיידי ופיוטי רגילי בהו קמי ריש גלותא. ע"כ. וכל זה אולי מהמשמ' העקרית של טוד במשמ' גבה ורוממות.