*1, ש"ז, מ"ר טִיגָנִים, — מחבת שמטגנים בה, Tiegel; poêle; sauce pan: מיד נטלוהו ונתנונו בתוך הטיגן וטגנו אותו  (פסיק' רבתי מג).  כגון טיגן של חרס שאופין עליו עוגות (ר"ח פסח' ל:). — ומ"ר:  היורות ומחמי חמין והטיגנין והקומקומין מדיחן ברותחין (תוספתא ע"ז ח=ט ב).