1, ש"נ, מ"ר טִירוֹת, —  א) ישוב של אהלים יחד, Zeltlager; camp de tentes; =of tents:  אלה הם בני ישמעאל ואלה שמתם בחצריהם וּבְטִירֹתָם2 (בראש' כה יו).  ואת כל עריהם במושבתם ואת כל טִירֹתָם שרפו באש (במד' לא י).  לכן הנני נתנך לבני קדם למורשה וישבו טִירוֹתֵיהֶם בך ונתנו בך משכניהם (יחזק' כה ד).  תהי טִירָתָם נשמה באהליהם אל יהי ישב (תהל' סט כו).  — ב) כעין גב פחות או גבוה יותר בנוי באבנים וכדומה, Erhöhung; éminence; elevation:  אם חומה היא נבנה עליה טִירַת3 כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז (שה"ש ח ט).  ומבשלות עשוי מתחת הַטִּירוֹת4 סביב (יחזק' מו כג).  — ובפרט *טירת התנור, כעין דוכן לפני התנור לשים עליו הלחם: טירת5 התנור בזמן שהיא גבוה ארבעה טפחים (כלים ה ג).  שלש אבנים שחברן זו לזו וכו' ולא חיסרן לתנור הרי הן כטירה חפר בארץ ועשה להן טירה טהורה וטירת כירה טהורה (תוספתא כל' ב"ק ד ג).  וטירת התנור והוא המקום הבנוי בצידו שמניחין בו את הפת בעת רדייתה (רמב"ם כלים יז ד).  — ג) °היכל6, Palast; palais: טבעו טירותי ופי צר דמם, וכל עובר עלי שרק ושמם (ר"א קליר, קינ', איכה אשפתו).  אשרי עין ראתה הוד היכל והדרתו, והכבוד מחופף כמלך בתוך טירתו, והכהן מביא כף ומחתה כיקרתו (רשב"ג, מוס' יוה"כ, אשרי עין).  אשרי עין ראתה טירת יקרת מלך, והכבוד מחופף כעטרה על ראש מלך (שם).  קבץ נדחי עמך מטביעתם, ראה יושבי שלוה בשקוץ טירתם, רחומיך חטא מכל טומאתם (מנח' יוה"כ, אבינו מלך).  טירת מצוקי נעזזים, תואר איתני חרוזים (יוצ' שחוהמ"פף אהוביך).  טבע ערוך מקדמונים, טירתו מהלך אלפים ומאה שנים (שבת ה' אחה"פ, אגורה).  — ואמר המשורר:  בואי עפרת טירות אלי כי כל נֹעם בימינך בא (רמב"ע תרשיש ב י).  טירת ששוני על עוני חרבה, וברב יגונותי כמדבר נצתה  (ר"י חריזי, הענק ג).