טַיִּר
* 1, ש"ז, מ"ר טַיָּרִים, — חכמת הַטַּיִּר, החכמה להגיד עתידות לפי מעוף העופות: מה היתה חכמתן של בני קדם שהיו יודעים במזל וערומים בטייר פסיק' דר"כ, פרה ד, מד"ר במד' יט, תנחומ' חקת יא. יודעין במזל וקוסמין בעופות ובקיאין בטייר מד"ר קהל', כל זה. — ומ"ר טַיָּרִים, טיירין: כי עוף השמים יוליך את הקול אמר ירמיה בן אלעזר זה העורב וחכמת טיירין2 מד"ר ויקר' לב.
1 מלשון ערב' טיר طير, עוֹף, וטאיר طاير, דבר שעל פיהו אדם מגיד עתידות, וטירה طيرة חכמת הגדת עתידות.
2 גרסת הערוך, ובנוסח' טאיירין.