*1, ש"ז, מ"ר טֵיתִים, — שֵם האות ט: אלף דלת חית טית ריש מם תיו (ירוש' מע"ש ב נה:).  כתב לאלפים עיינים וכו' לטיתים פיפים ולפיפים טיתים לכפופים פשוטים ולפשוטים כפופים (ספרי דבר' לו).  הרואה טית בחלומו סימן יפה לו (ב"ק נה.).  מצא כלי וכתוב עליו קוף קרבן מם מעשר דלת דמוע טית טבל תיו תרומה שבשעת הסכנה היו כותבין תיו תחת תרומה (יבמ' קיה:).  טית ראשון שנכתב בתורה לטוב נכתב ופתח בו הכתוב תחלה לטובה ומפני שסוף הדברות והלוחות להשתבר לא נכתב בהן טית שהוא טוב (תשו' הגא', גינצבורג 246).  והמליך חט ספר, וחטא ניב שפר, וטית דלת הפר, מלאכתם בדברים (דונש על מנחם, לדורש החכמ').  ומהיסוד נבדל, יסוד טית שת גם דל, ומאן ויחדל, עשותם עקרים, למען טית נלוה, עלי צד במחוה, כמו טית נצטוה, וטית הצטירים (תשו' תלמידי מנח' על דונש, הניבותי).  ואמרת כי טית ודלת ימצאון משרתים ויתנהגו מנהג התיו כמו טית ויצטירו (שם, ערך ט' וד').  אות טית לעולם עיקר רק בשלשה מקומות הוא תחת תיו התפעל (ראב"ע, צחות ט:).  צריך אדם להזהר ולהבדיל בין וו ובית רפה וכו' ובין תיו דגושה לטית שקריאתם קרובה (רד"ק, מכלול, דקדוק הפעל').  — ואמר הפיטן: אלף אות ראשונה וכו', טית טיט העולם הבא שחסידים מנו נצמחים, כתות וחבורות יקרים ומשובחים, וריח לבושיהם כריח ניחוחים (שבת לפני שבוע', אהלל).