°1, ש"ז, —  שה"פ מן טִכֵּס:  בקראי ענני יום טכוס לענות נפש דבקיך, טוב לי כי ענתי למען אלמד חקיך (רשב"ג, רשות לנשמת, אלהים).  וירד טכוס המלך  חפץ ביקרו, ויורד יראת אדני היא אוצרו (ר"י הלוי, רהוטה, וירד איש).  אלה בטכוס ערכן, ואלה בטכסיס צרכן, ואנחנו כאין כערכו ערכן (סליח' יום ז, חננו).  יהר לץ והעמיד מסלה, טכוס בחורי בזמה סלה (קרוב' פר' זכור, תמימים).  טכוס עשר חפות טללו מגלה טמר, נאור צוהו ועבר ונתחיב להגמר (שבת ג' אחה"פ, אמץ דר).